ג’ונתן הוא בחור מוזר עד הזוי.

בתחילה המוזרויות שלו מינוריות אבל ככל שהספר מתקדם מצבו הפיזי והמטאפיזי הולך ומתקדם אל השיגעון.

ג’ונתן מגיע למנהטן מעיירה קטנה בכדי להשתלב בשוק הפירסום.
העבודה שהצליח למצוא (אך בקושי), מציבה אותו כמנהל תיק פרסום של לקוח מקובע ושמרני שלא מוכן לחרוג מהקונספט הטיפשי שהוא כבר משתמש בו.

ג’ונתן מאוד מתוסכל מהעיניין ואינו מוצא את מקומו בחברת הפירסום, אבל לצערו , הוא צריך לשלם שכר דירה לבעל דירה שמעולם לא ראה והוא חושד שהוא אסיר שעשוי כל יום להשתחרר מהכלא ולבוא ולפנות אותו.

חברתו, בחורה מבית עשיר, יפיפיה משעממת עד כדי חידלון, משכנעת אותו להינשא לה.

ג’ונתן שגם כך סובל מחרדות קיומיות ומדמיין שהכלבים של אחיו (דנטה וסיסי) מדברים עליו וזוממים מזימות מאחורי גבו (או בעצם בפניו), נחרד עוד יותר מהמחשבה שינשא לבחורה הזו.

מה גם שהחתונה תהיה ב LIVE. כמו כל הצעירים של היום, גם ארוסתו מאפשרת למקום העבודה שלה לצלם ולממן את החתונה היוקרתית שלה בתמורה לפירסום.

בשיא האירועים, ג’ונתן סובל מהתמוטטות עצבים קולוסלית ומפוארת ולא מצליח להוציא מילה הגיונית אחת מפיו. חברתו, שלא מבינה לדחק שהוא שרוי בו, מחליטה להמשיך אל החתונה הנכספת שמובילה את כל האירועים המטמטמים וההזויים שבספר הזה לשיאם.

ג’ונתן ללא רסן, הוא לא ספר גרוע. הוא ספר על החיים ומה שמדרדר אותם. יש בו גם הבלחות על החיים ומה שהופך אותם באמת למאושרים.

היישום של הרעיונות בסדר, אבל קצת איטי ולא תמיד מבריק כפי שהיה יכול להיות.

בנוסף, ביצוע האודיו ב E-vrit, ממש לא להיט. אבל התרגלתי אליו בסוף.
נראה לי שהם לא הפנימו שצריך לעשות ביקורת איכות על הקריין ולהקליט את החלקים הלא טובים מחדש.

הקריינית בספר הזה קוראת את רוב המילים בדיקציה שמבצעת הפרדה בין ההברות- לדוגמא ג/ נ /טית, לפעמים זה גם גנ/ טית🤦‍♂️. האסיר – בקריינות שלה – מרצה הרצאות ולא מרצה עונש מאסר. וזה מציק וגם מעיק ולפעמים די הורס את הספר ואת ההומור שבו.