​הספר השלישי שאני קוראת מאת הסופר המוערך, מריו ורגס יוסה.

​​העלילה בקליפת אגוז, הסתבכותו של מהנדס פרואני עשיר, אנריקה (קיקה), בפרשיית מין, סחיטה ורצח אפלים, כל זה על רקע המשטר הדיקטטורי והפוגעני בפרו של הנשיא פוג’ימורי.

קיקה, משתתף באורגיה ושנתיים לאחר מכן צצים צילומים מביכים שלו מאותו המעמד. עורך הצהובון דספטס, מנסה לסחוט אותו וכשהוא נכשל בכך הצהובון מפרסם את התמונות.

לא די בכך, העורך הסחטן נעלם וגופתו נמצאת מרוטשת. קיקה, שמנסה באותה העת למזער את הנזקים של החשיפה, נעזר בחברו עורך הדין הידוע לוסיאנו, מוצא את עצמו שקוע עד קצות שערותיו בבוץ.

במקביל, אישתו מריסה נקלעת לרומן לסבי עם חברתה הטובה צ’אבלה אישתו של לוסיאנו.

וכך נע הסיפור בין הסתכותו של קיקה לתיאורים פורנוגרפים מהמפגשים של מריסה וצ’אבלה.

לטעמי, פרק אחד בספר ראוי לקריאה והערכה. בפרק הזה ורגס יוסה מפגין את כישוריו כאחד הסופרים הלטיניים המובילים. מדובר בפרק החשיפה שמתיר את רשת הקורים שנטוו בין פרשיית פרסום הצילומים האינטימיים מהאורגיה ופרשיית העלמותו של עורך הצהובון.

פרק מופת שרק עבורו שווה לקרוא את הספר כולו. הוא העניק לספר את שלושת הכוכבים שלו.

לפעמים במהלך הקריאה תהיתי, מה עבר בראשו של סופר בן 80 שהחליט לכתוב תיאורים פרנוגרפיים בוטים עד כדי ירידה לרזולוציות מקרוסקופיות. איזה צורך הם ממלאים בו והאם זו פנטזיה פרטית שלו שפשוט החליט להעלות על הכתב כמעיין תרגיל ספרותי.

ממש לא ברור לי אם פיספסתי את המטרה שלשמה הם מופיעים בספר.