סיפורה של וירג’יניה הול, אמריקאית שבעת מלחמת העולם השניה פעלה באזור צרפת החופשית להקמת תאי התנגדות במחתרת הצרפתית של הרזיטנס.

מדובר באחת הנשים המרשימות ביותר שקראתי עליהן, החל משאיפתה לשרת במשרד החוץ דרך פריצת החסמים שעמדו בפניה הן כאישה והן כמי שסבלה מקטיעת רגלה בתאונה טראגית. היא גם הצליחה להתגבר על דיעות קדומות, בורות ותחרות מצד חבריה הגברים שלא אחת ניסו להקטין אותה ולגמד את הישיגיה שלא לאמר לחבל בהם בכל הזדמנות.

סיפורי הגבורה שלה מסמרי שיער ממש ותהיתי אם הסופרת לא עושה אידיאליזציה ומאדירה את פעולותיה באופן מכוון. לא אחת, היא הצליחה להתחמק מציפורני הנאצים בעור שיניה ביחוד בתקופה שבה הצליח כומר גרמני לחדור לשורות האירגון שהקימה וכמעט גרם לחיסולה יחד עם יתר השותפים שלה לדרך.

סיפור בריחתה לספרד דרך נתיבי המילוט הוא לא פחות מסיפור גבורה מדהים.

אני חושבת שהפרק האחרון על שנותיה בסי אי איי מיותר ולא מוסיף על מה שלומדים על האישה הזו שהיתה חכמה, חזקה ואסטרטגית מהמעלה הראשונה.

הספר מציג גם תמונת מצב של הלכי הרוח האזרחיים בצרפת בימי הכיבוש והוא הצליח להפתיע אותי בתיאורים של רפיסות הפעולה הצרפתית.

מומלץ בחום במיוחד הפרקים על תקופת שירותה תחת כיבוש הנאצים בליון נקראים כמו ספר מתח.