3.5 כוכבים.
לו הספר הזה היה באורך 300 -350 עמודים הייתי נותנת לו 5 כוכבים, אבל הוא לא. הוא מעל ל 630 עמודים שאומנם חלקם כתובים יפיפה, אבל לפחות 200 מהם מיותרים ומתישים כשבבסיס העלילה אין מה שיצדיק 630 עמודים.
זהו סיפורה של אורה, שבנה עופר יוצא למבצע בשטחים הכבושים. אורה שתחושת הבטן שלה מבשרת לה רעות, אורזת תרמיל ומחליטה לצאת לצעידה בשביל חוצה ישראל. את הצעידה היא תכננה עם עופר שעמד להשתחרר מצה"ל ועתה היא נאלצת לגייס לצעידה את אברם, חבר נעוריה שאיתו לא שוחחה בשנים האחרונות.
במהלך הצעידה, הסופר יעסוק באירוע הכואב של מלחמת יום כיפור אבל גם יתחוור לקורא משולש היחסים של אורה עם בעלה אילן ועם אברם חברם מהנעורים. כך יסתבר לקורא משולש היחסים בין בין עופר, אורה ואברם ותפרש לעניי הקורא סאגה מרשימה ודינמיקה אישית עוד יותר מרשימה בין הדמויות השונות שבסיפור. הרעיון התמאטי המוביל את העלילה הוא המסע והבריחה של הדמויות השונות מההווה רק כדי לחזור אל העבר ולפרש אותו כמעין מורה דרך לעתיד. רעיון יפה שבמשולב עם בחירת אירועים של מלחמת יום כיפור והמיקומים השונים על שביל ישראל מגביר את עוצמת החוויה.
יחד עם המחמאות ישנה בעיה מרכזית בסיסית בסיפור העלילה, שבמעין אורבורוס אוכלת את זנבה.
הכל מתחיל ונגמר בפחד ההיולי של אורה מבשורת המוות שטרם הגיעה. העלילה הולכת וחוזרת ומסתובבת סביב הפחד של אורה שמקבל ממדים לא רציונלים. בשם כך, הקורא סופג את החלק הראשון בספר שהוא כ- 15% שנועדו להסביר את שחר היחסים במשולש היחסים הבסיסי של דור המבוגרים (אילן, אורה ואברם). בשם כך, הקורא גם נאלץ לספוג את תיאור היחסים עם הנהג הערבי של המשפחה ואת חוסר הרציונליות של אורה ביחסיה עם עופר לאחר גיוסו.
דפים על גבי דפים שחוזרים במעגלים על אירועים מהעבר שלפעמים נדונים מספר פעמים בעלילה מנותחים ומפורשנים ומנותחים עד זרא ועד מוות. רק לקראת החלק האחרון של הספר, למעשה ברבע האחרון העלילה מקבלת תפנית כאשר הקורא מקבל דרך אורה את זווית הראיה של אילן על מלחמת יום כיפור. זווית ששופכת אור על כל מערכות היחסים בספר. עד אז הספר מדשדש, עם המון עמודים שבחלקם יש תיאורי נוף נפלאים ובחלקם תיאורי איטראקציות אנושיות מעולות ובחלקם פשוט קישקושים. לפעמים ישנה הברקה חזקה שמקדמת את המסע פנימה והחוצה (כמו הסיפור של אברם בשבי המצרי) אבל בדרך כלל זה לא קורה. המון תיאורים פיוטיים, מטבעות הלשון ריקות מתוכן ולא אומרות כלום כל מיני צירופים לשוניים שנראים מאוד יפה על הנייר אבל אין להם שום משמעות.
ואם זה לא מספיק, כלל שהספר מתארך גם מערכות היחסים בין הדמויות הופכות מופרכות עד הזויות ברמת אמינות אפס
הבחירה של גרוסמן להציב את אורה בין שני גברים שהמילה הכי טובה לתאר אותם זה אימפוטנטים דברנים וקשקשניים, היא בחירה שככל שהספר מתמשך מסתברת בעוכריה של הדמות של אורה.
הדמות הראשית של אורה הולכת ומקבלת לאורך הספר צביון לא אמיתי, היא אמזונה, מושכת גברים, חסידת אומות עולם ואז הופכת באופן לא מוסבר לצדקת פוליטית, היחידה ממשפחתה שחברה בעמותת "יש דין" או איך שאילן בעלה אומר לה – את לא במחסום watch. ככל שמתמשכים הפרקים היא גרמה לי למאוס בה, לפתח אנטגוניזם קשה כלפיה, היא הופכת להיות דמות לא סבירה.
אז מבחינתי זה לא ספר רע או גרוע. זה ספר שיש לו מספר נקודות עוגן מובהקות באירועים מכוננים שהסופר פשוט שוחק עד דק ע"י מריחה של הסיפור על 650 עמודים. עם כל דף שעובר הוא רק מחרב את הסיפור ואת הדמות של אורה יותר ומרחיק אותה מהמציאות.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
