עידו סוחר עתיקות חיפאי ואלמן, מוצא בעיזבונו של חייל רוסי זקן, שהיה מכובשי ברלין, שירטוטים של מכונת זמן מתקופת הנאצים.

בתחילה הוא מנסה לברר את שוויים של המסמכים בשקט עם הקרובים לו (בן זוגה של בתו הוא פיזיקאי קוונטי או משהו כזה), אבל ככל שהבירור מתקדם ויותר אנשים נחשפים לתגלית, כך עידו מוצא את עצמו במרכז מאבק אייתנים בין גורמים שונים שמנסים לשים ידם על המסמכים העתיקים ולהשיג את מכונת הזמן.

בין הגורמים השונים: בן זוגה של בתו הצעירה שמנסה למכור אותם בדארק נט, הביון הרוסי, הביון האירני והביון הישראלי.

עידו, שהוא אדם טוב לב, קצת תמים, לא מבין בתחילה את גודל התגלית ומשתף בה את ידידתו, פרופסורית מהאוניברסיטה, איתה הוא מתייעץ ביחס לאוטנטיות של המסמכים. אבל, עם התקדמות העלילה והאירועים ההזויים שמתרחשים הוא מפנים את גודל הממצא.

מסייעת לו בתיווך המציאות, שותפתו למשרד, נסרין, שהיא שדכנית לעת מצוא שמנסה לשדך לו את כרמל, מנהלת משרד המחשבים שבקומה העליונה, ובעיקר אשת עסקים ממולחת שמנהלת מו”מ על המסמכים.

שלל הדמויות הללו יפגשו בנסיבות ואירועים שהשתיקה יפה להם, או דווקא שלא.

קראתי מספר ספרים מאת גל אמיר, שבמקצועו הוא עורך דין. הוא כותב מותחנים מאוד מוצלחים, במיוחד אהבתי את “השלישית בשורה השנייה“.

“אפקט הפעמון” הוא מותחן עם קריצה לעולם הריגול. העלילה מתובלת בהומור וסאטירה בעיקר המרדף אחר הסוחר הישנוני והאפור ואחר מה שמתחזה להיות “נשק שובר שיוויון”:

“גל של בחילה עלה בו. הוא לא ידע בכלל מדוע יצא אל הפגישה. הרעיון לצאת עם שתי נשים במקביל היה זר לו ולעולם המושגים שלו. כתמיד, ג’נטלמן מן העולם הישן. יותר נכון, יצור חלש אופי וחסר עמוד שדרה. חוסר היכולת שלו להגיד ‘לא’ לחיזורים של שתיהן הביא אותו למצב הפתטי הזה. ויותר מכול, הייתה לו הרגשה נוראית בתחתית הבטן, שעד כמה ששתי הנשים הללו, כל אחת בתורה, נתנו לו את האור הירוק לצאת עם רעותה, באישיות של שתיהן יש קו של קנאה מטורפת שעלול להתפרץ בנסיבות הלא נכונות. עכשיו היו חלקים גדולים יותר של הערב נגישים בזיכרונו, והתמונה התמלאה בפרטים. הוא נזכר בהתנהגותה המוזרה של אסנת, כולל הנשיקה הפסיכוטית בפתח המעלית. כשיצא מהבניין אל הרחוב, שם חיכתה לו המונית, כמעט אמר ‘הגומל’. הוא חייב להרגיע את העניינים, איתה לפחות. הם לא שמעו זה מזה עשר שנים, לא יזיק אם ייקחו הפסקה של עשרה ימים, או עשרה שבועות. במחשבה נוספת, גם עשר שנים נוספות לא יכולות להזיק. אבל גם התמונה המלאה יותר שהצטיירה, ועימה החלטתו הנחושה להסדיר את ענייניו עם המין הנשי אחת ולתמיד, לא הביאו לגילויה של החתיכה החסרה בפאזל, המקום שבו החנה את מכוניתו.”

שלל הדמויות, עד כמה שהן הזויות, בנויות בצורה אמינה ומלמדות עד כמה המציאות שבה אנחנו חיים יכולה להיות מופרכת ועולה על כל דימיון.

הספר קיצבי והפרקים שנמסרים מנקודת מבט מתחלפת של הדמויות המרכזיות בעלילה, קצרים ומובילים אל שיא הספר. השיא כמובן, מגיע בפרקים האחרונים וכמו שכל הנחלים מובילים לים כך כל האירועים בספר מובילים לנקודת השיא המשעשעת.

מומלץ בחום להקשיב לזהר סדן בסטוריטל שהקריינות שלו מוסיפה עונג לקריאה.