אני זוכר מורכב ממספר חטיבות של קטעים קצרים: זיכרונות, רשימות וסיפורים קצרים, חלקם אמיתיים וחלקם בדויים. התנועה בין הפרטי לאוניברסלי מצליחה ברגעים רבים להחזיר את הקורא אל ילדותו שלו ולהציף נוסטלגיה מדויקת.
אבל דווקא בגלל ריבוי הקטעים, ולפעמים קוצרם, מתפוגג האפקט הראשוני של החלקים היותר אינטימיים. ככל שהספר מתקדם, קל יותר להבחין בין הבדוי לבין הזיכרון האותנטי של הילד שהיה עודד מנדה לוי, והמרחק הזה מחליש מעט את הכוח שהיה לפתיחה.
הכתיבה עצמה מיומנת, עדינה, ובחלקים הראשונים האינטימיות מורגשת מאוד. לכן הרגשתי אכזבה קלה כשהמעבר מהאישי אל המרחב האוניברסלי והבדיוני נעשה דומיננטי יותר. זה מעבר חלק, בלי זעזועים, אבל בחלק האחרון הוא מורגש ומרחיק מעט את החוויה שהייתה כל כך חזקה בתחילת הקריאה.
אני זוכר/ עודד מנדה לוי
הוצאת ידיעות ספרים, 2017, 224 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
