“אם אשאר” מאת גייל פורמן הוא רומן נעורים שחוצה את גבולות הז’אנר, מציע חוויית קריאה אינטימית, כואבת ונוגעת ללב, ומצליח להישאר רחוק ממלכודות קיטשיות או דרמטיות יתר על המידה.
הסיפור מתחיל בנקודת שבר — תאונת דרכים קטלנית שמותירה את מיה בת ה-17 מרחפת בין חיים למוות. זהו רגע שהורס כל תכנון עתידי – הקריירה המוזיקלית שלה כצ’לנית קלאסית, החלום על ג’וליארד, האהבה עם אדם, והקיום המשפחתי החמים שכה הגדיר אותה.
פורמן כותבת את מיה בעדינות כמעט כירורגית. היא מעניקה לה קול פנימי מפוכח אך אנושי, לא דרמטי ולא מתבכיין, מה שמאפשר להיכנס אל תוך חוויית האובדן בלי להרגיש שיש כאן מניפולציה או סחיטה ריגשית. הבחירה למקם את העלילה בזמן אמת, ביום שלאחר התאונה, תוך כדי מסע בין זיכרונות ופלשבקים, יוצרת מבנה סיפור שמחזק את תחושת ההשהיה — שהחיים עצמם בהמתנה וכל רגע של החלטה טעון פי כמה.
בעיני, עיקר עוצמתו של הספר טמון דווקא בפרטים הקטנים: ארוחת בוקר עם ההורים, שיעורי מוזיקה, ריב עם האהוב. פורמן מצליחה להעניק לכל סצנה משקל רגשי אותנטי, ולשזור את הרקע של מיה בצורה חיה. בניגוד למה שאולי היה צפוי מרומן כזה, זהו אינו סיפור על מוות, זהו סיפור על חיים, ועל האפשרות לבחור בהם מתוך שבר.
חוש ההומור הדק, בעיקר זה שנובע מהמשפחה יוצאת הדופן של מיה – אבא רוקיסט לשעבר ואמא חתרנית עם לב זהב – שובר מדי פעם את המתח ומעגן את הסיפור באנושיות פשוטה ומקסימה. גם מערכת היחסים עם אדם, אהוב ליבה, רחוקה מלהיות קלישאתית: יש בה עומק, סיבוך, וגם שבר שמתקיים במקביל לשבר הגדול יותר שמיה חווה.
קל להחמיץ את ההישג הסיפורי של פורמן, כי הוא כל כך עדין. הספר לא צועק את עוצמתו, אלא לוחש אותה – דרך רגעים שקטים, דיאלוגים כנים, והיכולת להעביר רגש מבלי להכביר במילים. זה מה שהופך אותו לכל כך מקסים, דווקא האיפוק שבו. העובדה שהוא מוגדר כספר נוער, מעצימה את ההפתעה מהאיכויות שבו.
בשורה התחתונה, זהו ספר על אובדן ויותר מכך, הוא ספר על האפשרות להישאר. על הבחירה לחיות, גם כשאין שום ודאות למה מצפה מהצד השני של ההחלטה. סיפור שמכבד את האינטליגנציה של הקוראים, נוגע ללב בלי להשתלט עליו, זהו ספר שבהחלט ראוי למקום במדף – ובלב.
אם אשאר/ גייל פורמן
הוצאת כנרת זמורה דביר, 2013, 175 עמ’
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
