"איים בזרם" הוא הספר הראשון שפורסם לאחר מותו של המינגווי. הספר פורסם בשנת 1970 והוא מורכב מ- 3 חלקים שמתארים תקופות שונות בחיוu של הגיבור תומס האדסון.
אישית מצאתי הרבה קווי דמיון והרבה מהביוגרפיה של המינגווי בחלק הראשון של הספר ומעט בחלק השני. למרות שהגיבור צייר, ההיסטוריה שלו כמעט נושקת לזו של המינגווי. יש לו 3 ילדים משתי נשים שונות. הילד הבכור של המינגווי נולד בארה"ב ואת נסיעתו הראשונה בספינה עשה בגיל 3 חודשים. את שנות חיו הראשונות עשה בפריס. הגיבור בתקופה זו היה עני אך מאושר, השתתף במרוצי סוסים כך גם המינגווי ואף זכור לי שבאחד המקרים ניצל זכייה במרוץ סוסים לנסיעת סקי שלו עם אישתו ובנו.
החלק הראשון בספר, בימיני, על רקע פסטורליה, מתאר הסופר את השבר שבין האב לבניו מגרושותיו. זהו פרק ארוך שבשיאו מתוארת מלחמת הכוחות בין בנו השני לדג עצום. מאוד מזכיר את הזקן והים. מעין מבחן לגבריות של הילד כשהאב אינו מתערב ומתבונן מהצד.
החלק השני, אפל ומתרחש בקובה. הוא גם נקרא קובה. לאחר בילוי אפל ועל רקע טרגדיה הוא נפגש עם אישתו הראשונה אותה מסתבר הוא עדין אוהב. כל הרמזים בספר מצביעים על כך שגם אם להמינגווי לא היו חרטות על בגידתו בהאדלי ריצרדסון ובגרושיו ונישואיו השניים, הוא עדין הרגיש משהו כלפי האדלי ואין זה מן הנמנע שאהב אותה.
החלק השלישי היה במקור מה שאנו מכירים כ"זקן והים" אולם לאחר שזה פורסם כספר עצמאי, הוסיפו אישתו של המינגווי והעורך סיפור שנקרא "Sea-Chase" שיותר התאים לרוח הספר ולמבנה שלו. חלק זה עוסק במרדף אחר חוליית חיילים גרמנים נאצים לאחר שנמצא כפר שבו נערך טבח. זה החלק המייאש והאפל ביותר בספר. אין בו עתיד, אין בו תקווה וקיים בו רק המרדף. גם הזיכרונות מתעמעמים עם האלכוהול והמרדף.
החלק החלש בספר הוא הקצב שלו. קצב איטי על רקע שיחות אקראיות ואירועים אקראיים שהקורא לא תמיד מודע לחשיבות שלהם. הם יתבהרו מאוחר יותר. המינגווי מעמיד רגעים מכמירי לב ומנגד רגעים אכזריים, רגעים של תקווה ורגעים של יאוש והקורא מטלטל בינהם כששעון החול של הדמויות אוזל.
אני חושבת שהיכרות בסיסית עם הביוגרפיה של המינגווי היא מחוייבת המציאות בכדי להעריך את מלוא גדולת הספר. נותר רק לתהות על המניעים הנסתרים שגרמו לו לא לפרסם אותה ולהחליט לגנוז אותה.
הבעיה המרכזית של תומס האדסון היא אהבה, הוא מתאהב מהר ושוכח מהר עובר לאובייקט הבא. זה חל לא רק על הנשים בחיו אלא גם על בניו. מאוד מזכיר את המינגווי.
אחר כך מגיע הצער, הגעגועים אולי גם החרטה, היאוש והאין תקווה.
לא הייתי ממליצה לקורא שטרם נחשף להמינגווי על העבודה הזו כראשונה לקריאה. יש בה איכות מייאשת ונוקשה.
יחד עם זאת, יש בה כאב אצור ואלימות מתפרצת באמצע השלווה, שמי שקורא לא יכול להימנע מהערכת העוצמה שבכתיבה של המינגווי.
ציטוט לפנתאון –
""שמע, איגנאסיו," הוא אמר. "אף פעם לא שמעתי על מישהו שמביט בעולם דרך משקפיים ירוקים. משקפיים ורודים, כן. ירוקים, לא. זה לא גורם לכל הדברים להיראות כמו דשא? אתה לא מרגיש כאילו אתה על מסלול גולף? אתה לא מרגיש אף פעם כאילו הוציאו אותך למרעה?""
איים בזרם/ ארנסט המינגוויי
הוצאת ידיעות ספרים, 2006, 511 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
