ה-פליאדות היו שבע אחיות נימפות שליוו את אלת הצייד ארטמיס. הן היו כה קסומות ורבות חן ש – 3 מ- 12 האלים האולימפיים ניהלו איתן פרשיות אהבים והביאו עימן צאצאים. היום, הן צביר כוכבים שמשייט בשמי הקיץ. הקשר שלהן ושל שם הספר לעלילה, הוא מקרי בהחלט. בכל מקרה אני לא מצאתי אותו.

אבל אין ספק ששם הספר מסקרן. אותי הוא סיקרן וההתחלה שלו שאבה אותי –

מיקה מלנר היתה עדה לתאונה שבה נהרג אבנר כהן בשנת 2002. התאונה השפיעה עליה עמוקות והסיטה אותה ממסלול חייה.

היא נטשה את לימודי התואר השני שבו עסקה, עזבה את מקום עבודתה וניתקה את הקשרים הקרובים שלה. משפחתה שיכנעה אותה לתבוע את חברת הביטוח על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מצפייה בתאונה ובסיום הליכי התביעה היא מצליחה להתנהל בעולם מתוך קהות חושים.

או שמא, רגישות יתר?

מיקה עוברת לגור בדירת אחיה, בקומה ה-9 של פיסגת האורכידאה. שם היא תפגוש בשכניה נילי ואלכס, שבתם נאוה מתגוררת בערבה. המעבר הזה יסמל את תחילת האודיסאה, שבה קורי חייה של מיקה ישתרגו ויצטלבו עם דמויות אקראיות לכאורה, בפועל משמעותיות.

בתחילת הסיפור, בשנת 2004, תצא מיקה מפסגת האורכידאה, לפגוש את סגן מנהל מחלקת עובר ושב שישכנע אותה להצטרף לקבוצה “להפתחות אישית”. בדרך היא תעבור בחנות התקליטים שבה עובד נוני, ארנון, בנו של אבנר כהן.

“אף פעם אינך מוכנה לאסון המתקרב אליך. זה ברור. ובכל זאת, לפעמים במיוחד בתקופה שלנו, עם כל ההתראות המוקדמות והסקירות והסריקות והסיקור האינטנסיבי בתקשורת, אנו טועים לחשוב שזה אפשרי, שלפחות לחלק מהאסונות אפשר להתכונן מראש.”

העלילה תתפתח במעגלים הולכים ומתרחבים כמו אבן שנזרקה לאגם חייה של מיקה ויצרה אדוות שהפריעו את השלווה המים.

מיקה מצטרפת לקבוצה של עמליה בן אור, שמתנהלת באופן מטריד שגובל באלימות. מיקה מוצאת את עצמה חוזרת פעם אחר פעם לקבוצה, שמקיאה אותה מתוכה. לרגעים זה נראה שמיקה חלשה, ונשברת למול הכוח של הקבוצה והגורו שלה, ולרגעים היא הירואית.

במקביל, מתרחשים אירועים דומים גם אצל שכניה נילי, אלכס ונאוה: נילי שבמשך שנים לא הצליחה לסיים את הדוקטורט שלה, מצטרפת כעוזרת מחקר שבה היא פוגשת את ה”מואר” מהצפון. אלכס עובר לקרוון בצפון בכדי להתנקות מ”הקנדידה” שממררת את חייו. ונאווה מצטרפת לקבוצה להתפתחות אישית.

במהלך העלילה הדמויות שהסתובבו באותו צביר כוכבים, חגות במעגלים שהולכים ומצטמצמים עד להתכנסות לשיאה של העלילה שלאחריה יתרחקו לתוך האטמוספרה.

“אין מה לעשות, לפעמים באמת צריך שהלב ישבר מצער, כי כשהלב שלם הוא סגור ואין דרך שימשך החוצה מה שבתוכו. תחשבי שהוא כמו מלכודת, היא צריכה להיפרץ כדי שמה שבתוכה יצא החוצה”

מבנה הספר מורכב, העלילה מורכבת והדמויות מורכבות. הספר נע על פני השנים במהלכן הדמויות נפגשות ומתנתקות. נופלות, מתרסקות וקמות. וכל הזמן ברקע מזמזמים רעיונות רוחניים, קדושים, קסומים, פלאיים. צריך סבלנות ותשומת לב בכדי שהתמונה תתגבש לאמירה קוהרנטית, למשנה סדורה.

כל הקסם, הקדושה והפלא הזה לא מסייעים למערכות היחסים בין הדמויות, שהם בעיקר קשים, אכזריים ולא חומלים. מה שמייצר הסחת דעת והסטה מהמסר שהסופרת מנסה להעביר.

אני יכולה להבין מדוע הספר מועמד ברשימה הקצרה של פרס ספיר, מאידך המורכבות שבו גרמה לי לא אחת לתהות האם אני מפספסת את המסר ועל מה באמת העלילה שלו.

משפט על איכות האודיו – נהדרת אחת הטובות שיש לאפליקציית עברית להציע, היא העניקה לספר חצי כוכב נוסף בדירוג שלי.