For English review, please scroll down.
(או: כשאהבה ישנה חוזרת לביקור – והרגשות צפים למרות שקיווית לשכוח)
"מקום נעים" של אמילי הנרי הפתיע אותי – ובמובן הכי טוב שאפשר.
קראתי את האנשים שאנחנו פוגשים בחופשה, וזה היה… חביב. נעים. אבל לא סחף אותי. לעומת זאת, הספר הזה? כאן נפתח לי הלב.
הראייט ווין היו פעם הזוג המושלם. החברים שלהם ראו בהם דוגמה. הם חיו יחד, אהבו יחד, תכננו עתיד משותף. ואז – בלי דרמה גדולה, בלי הסברים – הם נפרדו. רק שאף אחד לא יודע. וכשהם מגיעים לנופש השנתי עם החבורה בבית החוף האהוב עליהם, הם נאלצים להעמיד פנים שעדיין הכול ביניהם בסדר. רק עוד שבוע. שבוע של העמדות פנים, מבטים חטופים, זיכרונות שלא מפסיקים לדפוק בדלת, ורגשות שלא מוכנים להישאר קבורים.
הספר נע בין ההווה – שבו הם מנסים לשרוד את השבוע הזה בלי לקרוס – לבין העבר: הפגישות, ההתאהבות, השיאים, ואיך כל זה הלך לאיבוד מתחת ללחצים של קריירה, משפחה ופחדים שלא נאמרו בקול.
מה שעובד נפלא בספר, הוא החום האנושי של הדמויות.
הארייט היא מנתחת צעירה, חזקה אבל גם שברירית, כזו שרוצה לרצות את כולם, להשיג את ההערכה של ההורים שלה ולהצליח לפי התבנית שקבעו לה – ובדרך שוכחת את האושר שלה.
ווין? גבר שנשבר בשקט. לא כי הפסיק לאהוב – אלא כי לא הצליח לאהוב את עצמו מול הדרישות הבלתי נגמרות של החיים – ומול התחושה שהוא לא מספיק, גם כשמבחוץ הכול נראה מושלם.
וכן, העלילה קצת נמתחת לפעמים. הספר היה יכול להיות קצר יותר בכמה פרקים. אבל הרגש שבו – והכימיה שבין הדמויות – פשוט עובדים. יש כאן סיפור אמיתי על אהבה שנפלה לא בגלל בגידה, אלא בגלל שתיקה.
ובין השורות – יש גם סיפור על חברות, על המעבר לבגרות, על הבית שאולי כבר לא מרגיש כמו פעם. וזה אולי מה שהכי נגע בי: התחושה הזו של אובדן שקט. לא דרמטי, אלא כזה שמטפטף לאט – עד שאת מבינה שאת כבר לא באותו המקום.
בשורה התחתונה?
"מקום נעים" הוא הרבה יותר ממקום נעים – הוא ספר על אהבה שנשמרת בלב גם כשהיא כבר לא מתאימה לחיים. על חברות. ועל מה קורה כשמבינים שזה לא הבית שהשתנה – אלא אנחנו.
מקום נעים/ אמילי הנרי
מודן, 2024, 398 עמודים
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
(Or: When old love returns for a visit—and all the feelings resurface)
Emily Henry’s Happy Place surprised me—in the best possible way.
I’d read People We Meet on Vacation, which was… nice. Pleasant. But it didn’t sweep me away. This book? This one opened my heart.
Harriet and Wyn used to be the perfect couple. Everyone thought they were meant to be. They lived together, loved deeply, and planned a shared future. And then—without drama, without real explanation—they broke up. The thing is, nobody knows. And when they arrive at their annual beach house getaway with friends, they’re forced to pretend everything’s still fine. Just one more week. One more week of pretending, stolen glances, memories knocking louder than ever, and emotions that refuse to stay buried.
The story jumps between the present, where they’re trying not to fall apart, and the past: the falling in love, the highs, and how it all slowly unravels under the weight of careers, family, and unspoken fears.
What makes this book work so well is the warmth of its characters.
Harriet is a young surgeon, driven, strong, yet quietly fractured. She wants to make everyone proud and live up to the mold her parents expect, forgetting her happiness.
Wyn? A man who broke quietly. Not because he stopped loving, but because he couldn’t love himself amidst the endless expectations, while still feeling he was never quite enough.
Yes, the plot stretches at times. The book could’ve been a few chapters shorter. But the emotion—and the chemistry—are utterly compelling. This is a love story that faltered not from betrayal, but from silence.
And woven between the lines is a story about friendship, adulthood, and that moment you realize home doesn’t feel the same anymore—not because it changed, but because you did.
Bottom line?
Happy Place is much more than a happy place. It’s a story about love that lingers, friendships that shift, and growing into who you are—even if it means leaving something behind.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
