הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

יומנה של משרתת | אוקטב מירבו

סלסטין, בת לאב מלח שנהרג ואם מכה ומתעללת, אומצה ע"י נזירות שהמנזר שלהן שימש גם כסוכנות תיווך להעסקת משרתים וגם עסק בניצול הבנות לעבודות בזויות. לאחר שהגיעה למסקנה כי היא רק מנוצלת, יצאה מהמנזר והועסקה בבתים שונים, כמשרתת בבתיהם של אצילים ועשירים בצרפת של המאה ה19.

סלסטין היפה, חדה, אינטיליגנטית, בעלת תפיסה בהירה של המציאות ובעלת ביקורת עצמית, כותבת יומן בו היא מתעדת במשך כחודשיים את חייה בהווה בתקופת עבודתה אצל משפחת לאנלר ובעבר בבתים שונים.

"באחד הימים שלחה אותי הרוזנת למסור מכתב ״דחוף״ לאדון המהולל. הוא נתן לי את התשובה במו ידיו, ואז אזרתי אומץ להציג בפניו את השאלה שייסרה אותי, אם כי ייחסתי לחברתי את הסיפור המביך והמעורפל הזה. מסייה פול בורז'ה שאל אותי:

״מי זאת החברה שלך? מאנשי העם? ענייה, אני מניח?״

״משרתת כמוני, אדון מהולל.״

מסייה בורז'ה חייך חיוך מתנשא ושרבב את שפתיו בבוז. אח, לכל הרוחות! הוא לא אוהב עניים.

״אני לא מתעסק עם הנפשות האלה,״ אמר. ״אלה נפשות קטנות מדי. הן בעצם אפילו לא נפשות. הן מחוץ לתחום הפסיכולוגיה שלי.״

כך הבנתי שבסביבה שלו אדם מתחיל להיחשב נפש רק כשיש לו הכנסה של מאה אלף פרנק."

משפחת לאנלר מתגוררת בבית אפל ומנוכר המכונה המינזר. אם המשפחה מנהלת את הבית במשטר צנע שמרני ואב המשפחה הוא צל של גבר שמידי פעם מנסה להכניס את סלסטין למיטתו אולם מפחד אישתו נסוג מכוונותיו.

בניגוד לחייה בפאריז, דבר לא קורה בכפר, סלסטין מוצאת את עצמה משועממת ובחברת משרתות וזבניות רכלניות ורעות. סלסטין שאינה מוצאת את עצמה בין הדמויות הללו, מתעדת ביומנה את הצביעות, הנבזות ואת פערי המעמדות בין בעלי הבתים והמשרתים. היא מתארת את השררה, ההפקרות, והסיאוב שבקרבם ומאידך את המתחים והאינטראקציות בין המשרתים שגם בינהם קיימים מעמדות.

מה שצריך לדעת

על הספר בקצרה

משרתת צעירה מתעדת ביומן את חייה בבתי האצולה והבורגנות ואת מה שהיא רואה מאחורי החזות המכובדת.

למי זה מתאים

למי שאוהבים קלאסיקה צרפתית, סאטירה חברתית, מספרות חדות וספרים על מעמד, מיניות וכוח.

מה עובד כאן

הקול של סלסטין, הביקורת החברתית והאופן שבו מירבו חושף את הצביעות של בעלי הבית דרך מי שמשרתת אותם.

מה פחות עבד לי

המבנה החוזר והאנקדוטלי מחליש לעיתים את התנופה, וחלק מן הדפוסים חוזרים יותר מדי פעמים.

הספר כתוב בחינניות רבה, יחד עם זאת לקח לי זמן להיכנס לעלילה ומאידך העלילה כמעט אינה עוברת שינוי ואינה מפתיעה: סלסטין מגיעה לבית חדש, האישה נוקשה או נחמדה זה תלוי במניעים שלה, הגבר פלרטטן ומנסה להכניס אותה למיטתו. לרוב סלסטין אינה טיפשה מספיק כדי להיענות והיא לא מצטערת שהיא מוותרת על התענוגות והמנעמים המוצעים לה כי היא יודעת את המחיר הכרוך בהם. קיימים מקרים מסויימים בהם היא נופלת לפיתוי וגם מתחרטת אבל לא מתוך מוסרניות אלא מתוך שיקולים פרגמטיים.

סלסטין אינה צנועה ומתחסדת, היא אוהבת סקס והיא אוהבת גברים נאים. היא רק מתעבת את היחס המשפיל והמבזה למשרתות המוחזקות לעיתים כזונות.

מעבר לתיאורי הניצול המחפיר, לאורך כל הספר מסתבר כי סלסטין עוזבת את מקומות העבודה השונים גם כשלכאורה המקום עשי לספק לה הטבות ומנעמים שונים. לטעמי, סלסטין החייה והצבעונית מאבדת לאורך הספר את החיוניות שלה בשל הסיפורים השונים שבהם מוטיבים חוזרים ונשנים.

היומן מתועד לאורך חודשיים כי בסוף התקופה ממתינה לקורא הפתעה.

חוצפנית #

The Diary of a Chambermaid / Octave Mirbeau

The novel opens with a scene in which Célestine asks the celebrated writer Paul Bourget for advice on behalf of a poor servant. His contemptuous response makes the social hierarchy brutally clear: in his world, poor people barely count as souls at all.

Célestine, the daughter of a sailor who was killed and an abusive mother, was taken in by nuns whose convent also functioned as an employment agency for servants and as another place where young women could be exploited for degrading work. Once she realized that she was simply being used, she left the convent and began working in various households as a servant to aristocrats and wealthy families in nineteenth-century France.

Célestine is beautiful, sharp, intelligent, clear-eyed about reality and capable of criticizing herself. She keeps a diary in which, over a period of roughly two months, she records both her present life while working for the Lanlaire family and her memories of the different households in which she served before.

The Lanlaires live in a dark, alienating house known as the Priory. Madame Lanlaire runs the household under a severe and miserly regime, while her husband is little more than a shadow of a man who occasionally tries to get Célestine into bed but retreats whenever fear of his wife takes over.

Unlike her life in Paris, nothing happens in the village. Célestine finds herself bored and surrounded by gossiping, malicious servants and shopgirls. Unable to find a place among them, she uses her diary to record the hypocrisy, cruelty and class divisions separating masters from servants. She describes the abuse of power, sexual exploitation and corruption among the wealthy, but also the tensions and hierarchies that exist among the servants themselves.

The book is written with considerable charm. Even so, it took me some time to enter the story, partly because the plot changes very little and rarely surprises. Célestine arrives at a new household, the woman of the house is either harsh or pleasant depending on her motives, and the man flirts with Célestine and tries to get her into his bed. Usually Célestine is not foolish enough to give in, and she does not regret giving up whatever pleasures or advantages are offered because she knows exactly what they might cost her. There are occasions when she does give in to temptation and later regrets it, but her regret is pragmatic rather than moralistic.

Célestine is neither modest nor hypocritically prudish. She likes sex and she likes handsome men. What she despises is the humiliating and degrading way servants are treated, sometimes as though they were prostitutes available to their employers.

Beyond the descriptions of exploitation, it gradually becomes clear that Célestine leaves one position after another even when a household might appear capable of offering her comfort or certain advantages. For me, the lively and colorful Célestine gradually loses some of her vitality as the novel progresses because so many of the stories repeat similar patterns.

The diary covers only about two months, because at the end of that period the reader is in for a surprise.

🤞 קבלו מייל מרוכז אחת לשבוע!

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.


לגלות עוד מהאתר Sivi's Books

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

עטיפת הספר "יומנה של משרתת" מאת אוקטב מירבו, רומן סאטירי על משרתת חדה שמביטה מבפנים בצביעות, בניצול ובפערי המעמדות של החברה הצרפתית.
יומנה של משרתת
מאת אוקטב מירבו
מודן, תשע נשמות,
שנת 2017
, 387 עמודים
ז'אנר: סיפורת תרגום

דירוג: 

Sivi’s Take

מי שמנקה את הבית רואה גם את הלכלוך שבבעליו.

כתיבת תגובה

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

Scroll to Top

לגלות עוד מהאתר Sivi's Books

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא