קראתי עד אמצע הספר ברצף ו3 פרקים מהסוף ברצף. הספר לא גרוע, אבל הוא לא מעניין, הוא לא קיצבי ואין בו אלמנטים שגורמים לקורא לשקוע בסאגה טובה. הכי חשוב לא אכפת לי מהדמויות וממה שיקרה להן, עד כמה שיכול לקרות להן בשממה הניו זילנדית.
אידה, היגרה עם אביה ושתי אחיותיה מעיירה מקלן ברג שבפרוסיה. החלומם של אביה להקים את ההתיישבות הגרמנית של מקלן בניו זילנד. לאחר שקהילת המהגרים רוכשת שטח עקר על גדות הנהר, הוא משיא את אידה לייצור מבני הקהילה, אלכוהליסט אלים שממרר את חייה.
קאט, אומצה בצעירותה ע"י שבט מאורים. לאחר שחייתה בינהם שנים רבות, אירוע של מפגש עם מהגרים שמנסים להשתלט על אדמותיהם מסתיים בהרג האם המאמצת שלה ובגזר דין מוות ללבנים. בין הלבנים נמצא כריסטופר, אנגלי שגדל ללמוד את השפה מתווך ומתרגם למהגרים הלבנים. קאט חסה על חייו ומשחררת אותו לפני שיוצא להורג. כשזה מתגלה היא מוקעת מהשבט. היא מצטרפת לכריס בחזרתו לעיר, שם היא מגלה שהוא עומד להינשא לבת של בעלי חברת הספנות הניו זילנדית כך יקבל בתמורה אדמה להתיישבות.
קאט נותרת לעבוד כמשרתת במשפחת אישתו של כריס, אבל תמורות הזמן מאלצות אותה שוב לנוע ולחפש את גורלה.
רק במחצית הספר אידה וקאט נפגשות. עד אז אומנם הן סובלות עוולות חברתיות אישיות קשות, אבל הן לא שונות בנוף הנשי של אותו הזמן ואינן שונות מיתר בני הקהילה, גברים ונשים שסבלו מפגעי ההתיישבות בארץ שוממה שמאוכלסת בבני המקום, נייטיבס אותם האדם הלבן ניסה לנשל מאדמתם ותרבותם. מבחינה זו כל ספר על התיישבות באפריקה, אוסטרליה או אנטרטיקה יספק את אותה החוויה.
הספר יכל להיות מעניין לו הסופרת היתה מתמקדת באידה או בקאט ולא בוחרת להתמקד בשתיהן בו זמנית ולשטוח את הסיפור על 600 עמודים.
אידה היא טיפוס שמרני ושום דבר יוצא דופן לא קורה לה למעט המפגש עם בן קהילתה, קרל ינטש, שמציע לה מפלט מהחיים הצפויים לה והיא מסרבת ומתעקשת להמשיך בתוכנית של אביה לחיי עוני מרוד, עבודת כפיים קשה, אלימות מינית ופיזית של בעלה וחוסר סיפוק.
קאט, טיפוס ליברלי יותר ופוטנציאל הסיפור שלה ושל כריס הרבה יותר גדול, אבל גם במקרה הזה הסופרת מורחת את העלילה והופכת אותה ללעוסה וחסרת עיניין.
החלק המעניין ביותר בספר הוא המפגש של האדם הלבן עם המאורים, אבל במקום להתעמק במפגשים הרב תרבותיים הללו, הסופרת מבזבזת פרקים שלמים על תיאורי האדמה, שיממונה ועיבוד שלה הן בקהילה של אידה והן בחווה של כריס.
כריס שנישא ליאנה, בתו של בעלי החברה הניו זילנדית, מסרב להודות בכישלון נשואיו גם כשהוא מושפל עד עפר. הוא דומה לאידה בהתנהגות שלו ובאופן שבו הוא משלים עם גורלו בתמורה לפיסת קרקע. זה מדהים אותי כי ההשלמה הזו של אידה ושל כריס הם החלקים היחידים שמתרחש בהם משהו לא צפוי בסיפור הזה.
לסיכום, אין ספק שהיתה יכולה להירקם כאן סאגה מפוארת לו הסופרת היתה משכילה לנתב את העלילה בצורה משכנעת ומעניינת. אבל לצערי זה לא קרה.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.