“The car goes where the eyes go."
אני לא משתגעת על ספרים שהעלילה בהם נמסרת מזווית ראיה של בעל חיים. לדעתי צריך להיות סופר מאוד מוכשר כדי להחזיק עלילה שלמה דרך עיניי בעל חיים כי אחרי שהשטיק ממצה את עצמו, הספר צריך להיות מספיק מעניין. במיוחד אם יש בו אספקטים פילוסופיים.
זהו סיפורו של דני, נהג מרוצי מכוניות שכנגד כל הסיכויים הצליח לנצח במרוץ הפורמולה. הוא צמח בבית שבו האם התעוורה והאב חקלאי שנטר לו על כך שעזב את החווה לטובת מרוצים. הוא נישא לאישה שבאה מבית מבוסס, ומרקע של כסף והשכלה למרות שהוריה התנגדו לכך. גם הם נוטרים לו על כך. הסיפור מתאר את קורותיו של דני מזווית הראיה של אנזו, הכלב שאימץ כגור.
אנזו, הוא פילוסוף שחולם להיוולד מחדש כאדם. הוא צופה עם דני במרוצי מכוניות ובטלביזיה בערוץ נשיונל גאוגרפיק והוא לומד אמיתות בסיסיות על החיים אותן הוא מנחיל לקוראים. הוא מלווה את דני ומאוחר יותר את משפחתו בכל המהמורות של חייו מתוך יישום של מה שלמד.
לא חסרות מהמורות, צער וכאב וגם לא חסרות הזדמנויות שבהן אנזו יכול לממש את השיעורים הפילוסופיים שלמד. אני אפילו חושבתו שהסופר הגזים בלחיצה על כפתורי ההרס והלך לקיצוניות כך שהקוראים מקבלים מנות גדושות של כל מה שיכול להשתבש ולהיות חרא בחיים, קורה לדני.
אבל דני לא נכנע והמוטו שמוביל את חייו של דני, הוא המוטו שפותח את הסקירה שלי : המכונית נוסעת לאן שהעיניים של הנהג מופנות כך יש לנווט בשדה המוקשים של החיים. והוא מנווט. והקוראים איתו דרך אנזו.
הפרק האחרון עד כמה שהוא קיטשי הצליח לגרום לי לבכות. ממש להזיל דמעות. כמו כל דבר בספר הזה, גם הפרק האחרון הוא קיצוניות בפני עצמה.
אז נכון שהספר מעניין וקולח וזרם לי בצורה נפלאה. הוא לא הספר הכי מבריק שקראתי השנה או בכלל, הוא גם לא ממציא את הפילוסופיה מחדש. יש בו אמיתויות בסיסיות על החיים ועם זה הסוםר מנצח בעליחה נוגעת ללב.
מאידך, מזל שאין באמת גהנום כי אחרת הסופר היה שולח את דני לעבור בו, עם רגליים יחפות. וגם באמת, לכלבים יש שאיפה להיוולד מחדש כבני אדם? באמת?
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
