לחזור לחיים הוא ספר קולח, וביחס לספרים אחרים של ההוצאה אפילו יש בו ניסיון לעבות את העלילה דרך נסיבות טראגיות שנותנות לה עומק רגשי. אני כותבת “ניסיון”, כי בחלקו הוא מצליח ובחלקו פחות.
מה שצריך לדעת
רומן רומנטי על ג׳ק, אדריכל שאיבד את אשתו בתאונת דרכים ועובר לעיירת חוף באנגליה, שם הוא פוגש את גרייס, עורכת דין שפרשה זמנית כדי לטפל באמה.
לקוראים שאוהבים רומנים רומנטיים עם רקע של אבל, התחלה מחדש, עיירות חוף באנגליה, משיכה מיידית ואי־הבנות מהסוג שמחזיק עלילה שלמה.
הקריאה קולחת, והסיפור נמסר גם מהצד של ג׳ק וגם מהצד של גרייס. הבחירה הזו מוסיפה מעט עומק רגשי ומאפשרת לראות את הפגיעות של שתי הדמויות.
יש חורים בעלילה, והיחס של האב לגרייס מרגיש שמרני ומיושן מדי. הספר מנסה לתת עומק, אבל לא תמיד מצליח להשתחרר מהתבניות המוכרות של הז׳אנר.
כבר מההתחלה תקציר הספר מטעה ואינו משקף את העלילה לאשורה.
ליסה, אשתו של ג׳ק, נהרגה בתאונת דרכים קטלנית. כדי להתמודד עם האובדן, ג׳ק עוזב את אירלנד ועובר לעיירת חוף נידחת באנגליה. הוא אדריכל מוערך, וגם ירש כסף מסבתו, כך שהוא יכול להרשות לעצמו להתבודד ולעסוק בשיפוץ בית שמצא לעצמו בכפר. כלומר, אבל עם נוף ים וקצת יותר מדי יכולת כלכלית, שזה תמיד עוזר לספרות רומנטית לסדר לגיבוריה טרגדיות נוחות יחסית.
מפגש עם חבר מימי הקולג׳ מוביל אותו אל גרייס, עורכת דין שפרשה מהמקצוע כדי להיות לצד אמה המחלימה מסרטן. המשיכה בין ג׳ק לגרייס מיידית, אבל סדרה של אי־הבנות מרחיקה ביניהם, כמתבקש בז׳אנר. הרי אם אנשים היו פשוט מדברים זה עם זה, חצי מהרומנים הרומנטיים היו נגמרים אחרי ארבעים עמודים ומכתב התנצלות.
הקריאה עצמה קולחת. הסיפור נמסר לסירוגין מנקודת המבט של ג׳ק ושל גרייס, וזה שינוי מרענן ונקודה לזכות הסופרת. החלוקה הזו מאפשרת לראות את הפגיעות של שניהם, ולא רק את המתח הרומנטי ביניהם. יש כאן ניסיון לכתוב לא רק משיכה, אלא גם שני אנשים שמגיעים אל הקשר מתוך כאב, ועם מגבלות רגשיות משלהם.
אחת הסיבות שהורדתי ניקוד לספר היא שיש בו חורים לא לגמרי ברורים בעלילה. אבל האמת היא שהחורים האלה הפריעו לי פחות מהדמות של האב ומהיחס שלו לגרייס, כאילו היא ילדה קטנה וחסרת שיקול דעת. גם היחס שלו לג׳ק מתנהל מתוך חשדנות ושליטה, באופן שמרגיש מיושן מאוד.
באופן כללי, הספר שמרני מאוד. ייתכן שזה נובע מהעיירה הקטנה באנגליה ומהסביבה החברתית שבה העלילה מתרחשת, וייתכן שזה פשוט חלק מה-DNA של הספר. כך או כך, יש רגעים שבהם השמרנות הזו מכבידה על הסיפור יותר משהיא משרתת אותו.
ובכל זאת, לחזור לחיים הוא לא ספר רע. הוא נקרא בקלות, יש בו ניסיון לבנות עומק רגשי, והבחירה לספר את הסיפור דרך שני הצדדים עובדת לא רע. הוא לא מממש לגמרי את הפוטנציאל שלו, אבל ביחס לסוג הספרים הזה, יש בו יותר מאשר רק נוסחה בסיסית של משיכה, אי־הבנות וסיום צפוי.
לפעמים זה מספיק כן כדי לקרוא עד הסוף בלי להרגיש שבזבזתי את זמני לחלוטין.
לחזור לחיים/ אן מאטר
הוצאת שלגי, 2017, 208 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
