אני אוהבת את הכתיבה של הסופרת הזו אבל בתקופה האחרונה קשה מאוד לרגש ולעניין אותי. יש בי איזו כהות, עייפות החומר מהז'אנר הזה וסוג של שובע. אני מוצאת שבמהלך הקריאה רוב ספרי הרומנטיקה שאני קוראת נעים על הרצף של חביבים עד משמימים וזה מבעס ביותר כי היא כותבת לא רעה.
קרטר ואריזונה גדולו יחד כילדים. הוא הציק לה בכיתה ומחוצה לה, קיבל עונשים בגללה והיא פשוט לא סבלה אותו עד שיום אחד הם הבינו שכדאי להם לאחד כוחות נגד היקום והאנשים בו ומאז קרטר ואריזונה חברים טובים וצמודים. ואז כשהם בוגרים ועל סף קולג' הם מגלים את המשיכה המינית בינהם ומכאן הכל מתחיל להסתבך.
עד 60% מהספר הוא היה חביב ומתוק: הספר מורכב מפרקים של אירועי העבר, שמוצגים גם כמכתבים של קרטר ואריזונה אחד לשני. מערכת יחסיהם מהילדות נפרסת ויש בה משהו תמים ושובה לב. מאידך ההווה ומעבר מידידים לאוהבים מלווה בחיבוטים ולבטים ומחשבות שממש העיקו עלי. בהתחלה המעבר הזה היה סקסי, הסקס לוהט והתגובות שלהם משעשעות. אבל אז הסופרת פשוט התחרבשה עם עצמה וההווה הפך להיות חסר את התמימות ואת הפשטות של ההיסטוריה, הפסיק להיות משעשע והוא חסר את ההבנה הבסיסית שדברים כאלה קורים. מרגע לרגע ההווה הופך למדכא ומשמים ובשלב מסיים ריפרפתי לפרק האחרון ופשוט קראתי אותו וזהו.
אז כן כבר הערתי על הסופרת הזו שיש לה בעיה מהותית בסגירת העלילות. אבל כנראה זו גם אני שהפכתי להיות חסרת סבלנות כלפי הז'אנר והספרים בו.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
