My Absolute Darling הוא ספר מזוויע ביותר. קראתי 40 % ושני פרקים מהסוף, והחלטתי לחסוך לעצמי את עוגמת הנפש. DNF
אזהרת תוכן: התעללות קשה, אלימות מינית ואלימות במשפחה. אני לא מפרטת. אין צורך לשחזר את מה שהספר עצמו מתעקש למרוח לקורא על הפנים.
בספר My Absolute Darling בשלב מסוים הבנתי שאני לא קוראת סיפור. אני עומדת מול מופע. מופע של השפלה, של בוטות, של עוד ועוד מדרגות של קיצון, ואז קריצה סמויה: תראו כמה אמיץ אני. My Absolute Darling הוא לא ספר שמאתגר אותי. הוא ספר שמנסה לנצח אותי. אז יצאתי.
הגיבורה בת 14. חיה בשולי עיירה, עם אב שמציג את עצמו כמחנך לשרידות. יערות, נשק, קשיחות. אבל מהר מאוד ברור שזו לא “קשיחות”. זו שליטה. זה בידוד. זו מערכת שלא מאפשרת לה לחשוב שמגיע לה משהו אחר.
קראתי בערך 40 אחוז, ועוד טעימות מאוחרות כדי להבין אם הספר מתכוון להגיע לאיזו אמת, או לפחות לאיזו אחריות. הוא לא. הוא מתגלגל מזוועה לזוועה, ובין לבין מפזר “ספרות”. לא עומק. לא עיבוד. בעיקר אוויר שמנסה להסביר למה צריך לסבול עוד.
הבעיה שלי איננה שהספר בוחר לעסוק באלימות. הבעיה היא שהוא מתאהב באלימות שלו. הוא לא מסתכל עליה. הוא משתמש בה. זה מרגיש כמו מנגנון: להעמיס, ללחוץ, לזעזע, ואז לקרוא לזה אומץ.
גם השפה לא עוזרת. היא לא בוטה במובן המדויק והנכון. היא בוטה במובן הזול. קללות, השפלות, עוד מאותה רטוריקה שמתחזה ל”אותנטיות” במחיר נמוך. זה לא מייצר אמת. זה מייצר רעש, והרעש מוצג כאן כאילו הוא עומק.
בספרים מהסוג הזה יש רגע שבו אתה שואל שאלה פשוטה: מה הטקסט רוצה ממני, חוץ מלהוכיח שהוא מסוגל לפצוע. כאן התשובה הייתה ברורה מדי. ולכן הפסקתי. לא כי אני מתייפייפת. כי אני לא רואה טעם לתת לספר לנצח באותו משחק שהוא המציא.
יש ספרים שלא צריך לסיים. צריך לסגור.
My Absolute Darling/ Gabriel Tallent
Kindle Edition, 2017, 417 Pp
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
