In Praise of Shadows/ Jun'ichirō Tanizaki

In Praise of Shadows של ג'ונאיצ'ירו טניזקי הוא מסה קצרה, אלגנטית ורבת עומק על אסתטיקה יפנית, על יופיו של החושך, ועל מה שאובד כשמודרניות מערבית חודרת לתרבות שנבנתה על הצללה, הסתרה ואיפוק. טניזקי כותב לא רק על עיצוב, אור וחלל, אלא על תפיסת עולם שלמה, כזו שמוצאת יופי דווקא במה שאינו בוהק, מושלם או חשוף לגמרי. זהו טקסט קטן למראה, אך עשיר מאוד במחשבה.

הספר בשבח הצללים הוא מחווה נהדרת לאסתטיקה היפנית, ליופיו של החושך ולצללים כדרך חיים. מאחר ואין את הקובץ בפורמט קינדל, הקשבתי פעמיים ובכל הקשבה גיליתי רבדים עמוקים יותר בכתיבה שעוסקת באור, חושך וצל והשפעתם על החיים שלנו.

טניזקי בוחן את משמעותם של הצללים והגוונים של החושך באסתטיקה והתרבות היפנית. במפגש בין מודרניזציה מערבית למסורת יפנית, המסורת הפסידה כשנאלצה להיכנע למודרניות. טניזקי טוען כי לתרבות המערבית היה זמן לצמוח ולגדול אל המודרניזם בניגוד ליפנים שיום אחד נחשפו ונאלצו לאמץ רכיבים מערביים שלא מתאימים לאורח החיים ולתרבות היפנית. יתכן שעם הזמן ועם השנים התרבות ואורח החיים היפניים היו מסגלים לעצמם רכיבים מודרניים, אבל ההתפתחות הזו היתה תוך התאמה לצרכים ולאמונות שלהם מה שלא קרה עם חדירת המערב ליפן בסוף המאה ה19.

הצללים הם חלק בלתי נפרד מהאסתטיקה היפנית: היופי של חדר יפני תלוי בווריאציות של צללים כבדים כנגד צללים קלים. המערביים נדהמים לגלות את הפשטות של החדר היפני, אבל רק באור החיוור של הנר היופי האמיתי של הפשטות נגלה לעין. היפנים מוצאים יופי לא בדבר עצמו אלא בדפוסים של הצללה שנובעים ממפגש בין אור לחושך. בפילוספיה ואורח חיים של הסתרה וגילוי, למשחק הצללים יש תפקיד משמעותי בפיתוי הצופה לגלות את היופי של הדבר עצמו.

טניזקי מביא את השירותים והמקלחת המערביים למול אלה בתרבות הייפנית המסורתית: השירותים כמקום להתחבר לטבע ולעצמי בזמן התבודדות שבו האדם יוצר רעיונות פילוסופיים וספרותיים משמעותיים. השירותים הם הביטוי החשוב ביותר לפער התפיסתי הבלתי ניתן לגישור בין התרבות המערבית לתרבות היפנית. ברובד הראשוני מדובר בפער אדריכלי, אבל ברובד העמוק מדובר בפער קיומי שבו האדם מתחבר לטבע וליופי שסובבים אותו.

הצללים מגלמים אמיתות אוניברסליות של מחזוריות הטבע: יום – לילה, זריחה – שקיעה, צמיחה-קמילה, נעורים הזדקנות. הם גם מסבירים באופן מסויים את הפער בין שחור ללבן ולנטייה הגזענית של תרבות המערב כנגד השחור. הנהייה של המערב אחר הלבן, הבוהק וההתנגדות הפנימית לאפל, לחושך, לשחור. התרבות היפנית משליכה על עולם הצללים עומק פילוסופי הטעון במשמעויות רוחניות: ענווה ואי שלמות מאפשרים לאדם להתחבר ליופי בלתי שיגרתי המגיע לכדי שלמות.

In Praise of Shadows/ Jun'ichirō Tanizaki

Kindle Edition, 1933, 56 Pp

דירוג SIVI –

⭐⭐⭐⭐

דירוג: 4 מתוך 5.

איכות אודיו –

⭐⭐⭐⭐⭐

דירוג: 5 מתוך 5.

In Praise of Shadows / Jun'ichirō Tanizaki

In Praise of Shadows is a wonderful tribute to Japanese aesthetics, to the beauty of darkness, and to shadows as a way of life. Since the book is not available in Kindle format, I listened to it twice, and with each listening, I discovered deeper layers in this writing about light, darkness, and shadow, and their effect on the way we live.

Tanizaki examines the meaning of shadows and the gradations of darkness within Japanese aesthetics and culture. In the encounter between Western modernization and Japanese tradition, tradition lost, forced to surrender to modernity. Tanizaki argues that Western culture had time to grow into modernism, whereas the Japanese were suddenly exposed to Western elements and compelled to adopt components that did not suit Japanese culture or way of life. Over time, Japanese culture and daily life might have integrated modern elements of their own accord, but that development would have taken place through adaptation to their own needs and beliefs. That is not what happened when the West entered Japan at the end of the nineteenth century.

Shadows are an inseparable part of Japanese aesthetics. The beauty of a Japanese room depends on the variations between deep shadows and lighter ones. Westerners are astonished by the simplicity of the Japanese room, but only in the pale light of a candle does the true beauty of that simplicity reveal itself. The Japanese find beauty not in the thing itself, but in the patterns of shading created by the meeting of light and darkness. In a philosophy and way of life built on concealment and revelation, the play of shadows has a central role in seducing the viewer into discovering the beauty of the object itself.

Tanizaki places Western toilets and bathrooms against those of traditional Japanese culture. The toilet, in his view, is a place of solitude, of connection to nature and to the self, a place where philosophical and literary ideas are formed. The toilet becomes the most striking expression of the unbridgeable gap between Western and Japanese culture. On the surface, it is an architectural difference. At a deeper level, it is an existential one, in which the human being connects with nature and with the beauty that surrounds him.

Shadows embody universal truths about the cycles of nature: day and night, sunrise and sunset, growth and decay, youth and aging. They also explain, to some extent, the gap between black and white and the racist tendency of Western culture against blackness. The Western obsession with whiteness, brilliance, and brightness carries with it an inner resistance to the dark, to shadow, to black. Japanese culture projects onto the world of shadows a philosophical depth charged with spiritual meanings: humility and imperfection allow a person to connect with an unusual kind of beauty that reaches toward wholeness.