הספר "בשבח הצללים" הוא מחווה נהדרת לאסתטיקה היפנית, ליופיו של החושך ולצללים כדרך חיים. מאחר ואין את הקובץ בפורמט קינדל, הקשבתי פעמיים ובכל הקשבה גיליתי רבדים עמוקים יותר בכתיבה שעוסקת באור, חושך וצל והשפעתם על החיים שלנו.
טניזקי בוחן את משמעותם של הצללים והגוונים של החושך באסתטיקה והתרבות היפנית. במפגש בין מודרניזציה מערבית למסורת יפנית, המסורת הפסידה כשנאלצה להיכנע למודרניות. טניזקי טוען כי לתרבות המערבית היה זמן לצמוח ולגדול אל המודרניזם בניגוד ליפנים שיום אחד נחשפו ונאלצו לאמץ רכיבים מערביים שלא מתאימים לאורח החיים ולתרבות היפנית. יתכן שעם הזמן ועם השנים התרבות ואורח החיים היפניים היו מסגלים לעצמם רכיבים מודרניים, אבל ההתפתחות הזו היתה תוך התאמה לצרכים ולאמונות שלהם מה שלא קרה עם חדירת המערב ליפן בסוף המאה ה19.
הצללים הם חלק בלתי נפרד מהאסתטיקה היפנית: היופי של חדר יפני תלוי בווריאציות של צללים כבדים כנגד צללים קלים. המערביים נדהמים לגלות את הפשטות של החדר היפני, אבל רק באור החיוור של הנר היופי האמיתי של הפשטות נגלה לעין. היפנים מוצאים יופי לא בדבר עצמו אלא בדפוסים של הצללה שנובעים ממפגש בין אור לחושך. בפילוספיה ואורח חיים של הסתרה וגילוי, למשחק הצללים יש תפקיד משמעותי בפיתוי הצופה לגלות את היופי של הדבר עצמו.
טניזקי מביא את השירותים והמקלחת המערביים למול אלה בתרבות הייפנית המסורתית: השירותים כמקום להתחבר לטבע ולעצמי בזמן התבודדות שבו האדם יוצר רעיונות פילוסופיים וספרותיים משמעותיים. השירותים הם הביטוי החשוב ביותר לפער התפיסתי הבלתי ניתן לגישור בין התרבות המערבית לתרבות היפנית. ברובד הראשוני מדובר בפער אדריכלי, אבל ברובד העמוק מדובר בפער קיומי שבו האדם מתחבר לטבע וליופי שסובבים אותו.
הצללים מגלמים אמיתות אוניברסליות של מחזוריות הטבע: יום – לילה, זריחה – שקיעה, צמיחה-קמילה, נעורים הזדקנות. הם גם מסבירים באופן מסויים את הפער בין שחור ללבן ולנטייה הגזענית של תרבות המערב כנגד השחור. הנהייה של המערב אחר הלבן, הבוהק וההתנגדות הפנימית לאפל, לחושך, לשחור. התרבות היפנית משליכה על עולם הצללים עומק פילוסופי הטעון במשמעויות רוחניות: ענווה ואי שלמות מאפשרים לאדם להתחבר ליופי בלתי שיגרתי המגיע לכדי שלמות.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
