📜 פרוזה היסטורית
סיפורים קטנים מהעבר הרחוק, זיכרונות שנכתבו באהבה, ויצירות שמצליחות להחיות תקופות שאינן עוד. כאן תמצאו פרוזה חיה, נושמת, ומלאת תשוקה להיסטוריה.
📜 סיפורים שנולדו בין מציאות לדמיון:
חזירים ברקיע/ ברברה קינגסולבר
כל כך קשה לי לכתוב על הספר הזה. גם כי החלק האחרון שלו השאיר אותי נפעמת וגם בגלל ההיכרות המוקדמת שלי עם ברברה קינגסולבר ועם היכולות הסיפוריות שלה, ששואבות ….
אני, הנרי השמיני: יומנו האישי של מלך עם הערות מאת ליצן החצר שלו / מרגרט ג'ורג'
הספר "אני, הנרי השמיני" מאת ג'ורג' מרגרט הוא יצירה סוחפת, חדה ומעמיקה, שמצליחה לשחזר את דמותו המורכבת של המלך הנרי ה -8, מלך שנוי במחלוקת ביותר בהיסטוריה האנגלית, ובו זמנית…
שתי השמשות של דדיקה/ מגי אוצרי
כשקוראים את הספר "שתי השמשות של דדיקה" כמעט ואי אפשר להאמין שמדובר בספר ביכורים של הסופרת המוכשרת מגי אוצרי. הנרטיב, אופן בנייתו והשפה העשירה מייצרים ספר בשל, בוגר ומרתק …
The Nightingale/ Kristin Hannah
כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה, חשבתי לעצמי מה עוד אפשר לחדש לי על מלחמת העולם השניה? במשך השנים קראתי כל כך הרבה ספרים בנושא, עיוניים וספרותיים, תיעודיים ולא …
📜 עוד סיפורים שנושאים עימם ריח של זמנים אחרים:
Libra/ Don DeLillo
דלילו בנה ב-Libra מכונת רעש סביב רצח קנדי, וקרא לזה ספרות. התזה על קונספירציות מדויקת, אבל במקום לחשוף את הפיתוי הוא הופך למי שמוכר אותו. זו לא הארה. זו עוד שכבת הצפה.
המלכה הלבנה/ פליפה גרגורי
המלכה הלבנה, רומן שמוכר ודאות במקום שבו ההיסטוריה השאירה סימני שאלה, ומראה איך שמועה, מיזוגניה וכישוף הופכים למכונת עלילה שמייצרת “אמת” נוחה.
חדר הפרפרים/ לוסינדה ריילי
האם עודף נרטיבים יכול להטביע את הסיפור המרכזי? ב"חדר הפרפרים" של לוסינדה ריילי, כל סיפור משנה מקבל מקום, אבל חלקם לא מצדיק את נוכחותם. הסיפור של פוזי מונטגיו, אישה בגיל 70 שמגלה את הסודות שנסתרו ממנה כל חייה, טובע בין סיפורים מיותרים. ריילי מצליחה לפתח דמות נוגעת ללב, אך לא נותנת לה את ההזדמנות להתפתח.
A Testament to Murder/ Vivian Conroy
A Testament to Murder של ויויאן קונרוי הוא ספר בלשי ששם את הדמויות במרכז, לא את התקופה או החברה. עם עלילה חדה, דמויות מרתקות ומתח שלא עוצר, הוא מציע חוויה אינטליגנטית ומענגת…
Speak No Evil/ Uzodinma Iweala
Speak No Evil הוא רומן על אלימות שלא נראית כמו אלימות.
לא על זהות, לא על אמונה, לא על גזענות במובן הצפוי.
אלא על הרגע שבו אמת נאמרת בקול, והעולם סוגר עליה.
כמעט אולימפוס/ שושי בריינר
רומן על יופי, כסף, ניצול, טראומה היסטורית והמחיר הקיומי של הניסיון להיות מעל הגבול האנושי.