📗 ספרים שקראתי בעברית
שפה ראשונה, אינטימית. פה אני שומעת הכי טוב את המשמעות שמתחת למילים. אלה הספרים שקראתי בעברית.
ברוכים הבאים למדף הספרות העברית שלי.כאן תמצאו סקירות של ספרים שנכתבו במקור בעברית, סיפורים שנולדו במקום הזה, בשפה הזו, ויוצרים מרחב קריאה שמדבר קרוב ללב.
אני כותבת כאן על יצירות עכשוויות, קלאסיקות עבריות, פנטזיה יהודית ויצירות שמאתגרות את הגבול בין מיסטיקה, ריאליזם והגות. מה שמעניין אותי בספרות העברית הוא לא רק ה"מקומיות" שלה, אלא דווקא היכולת שלה לשוחח עם עומקים אוניברסליים מתוך מרחב אישי מאוד.
ילד / עמרי חורש
ילד היא נובלה עדינה המתארת את מערכת יחסיו של אב חד הורי עם בנו עליו שמר מכל משמר ולא איפשר לו להיות בקשר עם החוץ עד המאורע המכונן שבו …
אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו/ יניב איצקוביץ'
"אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו", הוא מקבץ של 4 נובלות שקשורות אחת לשניה בעיקר מבחינה אנושית, פחות מבחינה תוכנית. הקורא מלווה …
המלאך/ אורי בר-יוסף
זהו תיאור סופם המפואר והעגום של חיי אשרף מרואן, אחד מהאנשים הצבעוניים, המעניינים שחייהם אפופי הילת סוד וערפל מסתוריות שריגל לטובת ישראל בשנים 1969 ועד אמצע שנות השמונים. בספר סוחף, מרתק…
אל מקום שהרוח הולך/ חיים באר
לאחר סכסוך משפחתי, אדמו"ר ירושלמי יוצא למסע מפתיע להררי טיבט בעקבות חזון של יק לבן עם קרניים מוזהבות. חיים באר שוזר הומור, חסידות, רוחניות ונגיעות תשוקה ברומן שנון ומלא קסם לשוני. סיפור על אמונה, חולשה אנושית והכמיהה לנשגב.
✍️ שאר הפוסטים
הזיפים של לזרוס/ לימור מויאל
הזיפים של לזרוס הוא מסוג הספרים שנראים על הנייר כמעט מסוכנים: רומן אהבה, ארכיאולוגיה, המרד הגדול, וטראומה אישית עמוקה. בפועל, לימור מויאל מחברת את כל אלה לספר חכם, סוחף ומדויק, שבו ההיסטוריה אינה תפאורה, והאהבה אינה קישוט, אלא שני צירים שמזינים זה את זה.
יולנדה/ משה סקאל
יולנדה הוא רומן אישי ומלוטש על סבתא אחת, זיכרון, זהות והחיפוש אחר שורשים בעולם זר.
ספר חניכה רגיש ונועז שבו משה סקאל כותב את משפחתו, וכותב את עצמו.
אדל/ יוכי ברנדס
סיפורו של הבעל־שם־טוב כפי שלא שמענו מעולם: דרך עיניה של בתו היחידה, אדל.
רומן היסטורי מרתק שמציב במרכז לא רק את לידתה של החסידות, אלא גם את הנשים שהיו חלק שקט, אך מהותי, מהמהפכה הרוחנית. יוכי ברנדס פורשת עולם עשיר של אמונה, ספק, כאב וגאולה, ומצליחה להפיח חיים בדמותו של הבעש״ט, ברגעי החולשה לא פחות מאשר בגדולתו.
לחיות את הרגע/ לינדה מזרחי
היא רצתה להיות גננת. היא קיבלה שיעור מזורז בפרוטקשן, מועדון לילה, וגבר שמחייך יפה מדי בשביל להיות נקי. לחיות את הרגע הוא רומן פשע רומנטי קצבי, עם רגעים אלימים שקשה לנשום בהם, ובעיקר עם שאלה אחת שלא יורדת מהשולחן: כמה מהר אנחנו מוכנים להפוך פושע לנסיך, רק בגלל האהבה.
חיי חורף/ אורלי קסטל-בלום
אורלי קסטל־בלום יודעת לבעוט, אבל כאן זה בעיטה שלא ממש פוגעת.
"חיי חורף" הוא קובץ סיפורים שמבטיח יותר ממה שהוא מצליח לקיים: יש רגעים חדים, יש הברקות לשוניות, ויש אפילו סיפור אחד שבאמת מצליח להכאיב, אבל רובם נתקעים באמצע הדרך. יותר מדי רעש, פחות מדי דיוק. אכזבה מצד אחת הסופרות החשובות של הספרות הישראלית.
רבות הדרכים/ שרון צוהר
עד שני שלישים רבות הדרכים כמעט עובד: רומן כתוב היטב, קצבי, עם שני קולות שמחזיקים סיפור של אהבה חוזרת. ואז מגיע השליש האחרון, והספר מחליט להפוך את הכאב למופע, ואת הטראומה למלודרמה במינון תורכי. התאכזבתי, בעיקר כי היה פה גרעין מצוין.