📗 ספרים שקראתי בעברית
שפה ראשונה, אינטימית. פה אני שומעת הכי טוב את המשמעות שמתחת למילים. אלה הספרים שקראתי בעברית.
ברוכים הבאים למדף הספרות העברית שלי.כאן תמצאו סקירות של ספרים שנכתבו במקור בעברית, סיפורים שנולדו במקום הזה, בשפה הזו, ויוצרים מרחב קריאה שמדבר קרוב ללב.
אני כותבת כאן על יצירות עכשוויות, קלאסיקות עבריות, פנטזיה יהודית ויצירות שמאתגרות את הגבול בין מיסטיקה, ריאליזם והגות. מה שמעניין אותי בספרות העברית הוא לא רק ה"מקומיות" שלה, אלא דווקא היכולת שלה לשוחח עם עומקים אוניברסליים מתוך מרחב אישי מאוד.
אל מקום שהרוח הולך/ חיים באר
לאחר סכסוך משפחתי, אדמו"ר ירושלמי יוצא למסע מפתיע להררי טיבט בעקבות חזון של יק לבן עם קרניים מוזהבות. חיים באר שוזר הומור, חסידות, רוחניות ונגיעות תשוקה ברומן שנון ומלא קסם לשוני. סיפור על אמונה, חולשה אנושית והכמיהה לנשגב.
שבע אימהות/ יוכי ברנדס
יוכי ברנדס לוקחת את סיפורי התנ״ך, הופכת אותם מצד לצד, ומחזירה לנשים התנכיות את הקול שנגנב מהן. לא תמיד מדויק, לא תמיד אקדמי, אבל מרענן בצורה שמכריחה לחשוב מחדש על הכול.
ימי הפופ/ עמיחי שלו
הספר מורכב מ 4 סיפורים קצרים. בסה"כ נתתי לספר 4 כוכבים בעיקר בגלל הסיפור הראשון שהיה סיפור יוצא דופן, יפיפה. שאר הסיפורים בקובץ טובים …
הנשף/אנה הופ
"הנשף" הוא סיפורה של חברה בתחילת המאה ה 20 שמוקיעה מתוכה את העניים ואת רפי השכל וכולאת אותם במוסדות שבהם …
✍️ שאר הפוסטים
אדל/ יוכי ברנדס
סיפורו של הבעל־שם־טוב כפי שלא שמענו מעולם: דרך עיניה של בתו היחידה, אדל.
רומן היסטורי מרתק שמציב במרכז לא רק את לידתה של החסידות, אלא גם את הנשים שהיו חלק שקט, אך מהותי, מהמהפכה הרוחנית. יוכי ברנדס פורשת עולם עשיר של אמונה, ספק, כאב וגאולה, ומצליחה להפיח חיים בדמותו של הבעש״ט, ברגעי החולשה לא פחות מאשר בגדולתו.
לחיות את הרגע/ לינדה מזרחי
היא רצתה להיות גננת. היא קיבלה שיעור מזורז בפרוטקשן, מועדון לילה, וגבר שמחייך יפה מדי בשביל להיות נקי. לחיות את הרגע הוא רומן פשע רומנטי קצבי, עם רגעים אלימים שקשה לנשום בהם, ובעיקר עם שאלה אחת שלא יורדת מהשולחן: כמה מהר אנחנו מוכנים להפוך פושע לנסיך, רק בגלל האהבה.
חיי חורף/ אורלי קסטל-בלום
אורלי קסטל־בלום יודעת לבעוט, אבל כאן זה בעיטה שלא ממש פוגעת.
"חיי חורף" הוא קובץ סיפורים שמבטיח יותר ממה שהוא מצליח לקיים: יש רגעים חדים, יש הברקות לשוניות, ויש אפילו סיפור אחד שבאמת מצליח להכאיב, אבל רובם נתקעים באמצע הדרך. יותר מדי רעש, פחות מדי דיוק. אכזבה מצד אחת הסופרות החשובות של הספרות הישראלית.
רבות הדרכים/ שרון צוהר
עד שני שלישים רבות הדרכים כמעט עובד: רומן כתוב היטב, קצבי, עם שני קולות שמחזיקים סיפור של אהבה חוזרת. ואז מגיע השליש האחרון, והספר מחליט להפוך את הכאב למופע, ואת הטראומה למלודרמה במינון תורכי. התאכזבתי, בעיקר כי היה פה גרעין מצוין.
שלום לקנאים/ עמוס עוז
שלוש מסות קצרות של עמוס עוז על פנאטיות, זהות ותרבות ישראלית: פרק ראשון חד ומטלטל, פרק שני חכם על פלורליזם ופרשנות, ופרק שלישי על הסכסוך שמרגיש פחות מחובר לקודמים.
על המסלול/ שרון צוהר
על המסלול, רומן רומנטי שמתחיל בהבטחה אך נתקע במשחקי משיכה ודחייה. הדמויות סובלות מערפול מניעים..