📗 ספרים שקראתי בעברית
שפה ראשונה, אינטימית. פה אני שומעת הכי טוב את המשמעות שמתחת למילים. אלה הספרים שקראתי בעברית.
ברוכים הבאים למדף הספרות העברית שלי.כאן תמצאו סקירות של ספרים שנכתבו במקור בעברית, סיפורים שנולדו במקום הזה, בשפה הזו, ויוצרים מרחב קריאה שמדבר קרוב ללב.
אני כותבת כאן על יצירות עכשוויות, קלאסיקות עבריות, פנטזיה יהודית ויצירות שמאתגרות את הגבול בין מיסטיקה, ריאליזם והגות. מה שמעניין אותי בספרות העברית הוא לא רק ה"מקומיות" שלה, אלא דווקא היכולת שלה לשוחח עם עומקים אוניברסליים מתוך מרחב אישי מאוד.
שקיעה כפרית/ יצחק בן-נר
שקיעה כפרית של יצחק בן־נר הוא קובץ סיפורים קצרים עשיר, פואטי וביקורתי, שמשרטט את חיי החברה הישראלית דרך הכפר, העיר, המלחמה, המוות והאכזבה מן הדרך. זהו ספרות עברית חזקה, לירית ומפוכחת מאוד.
הילד בחלון/ אורן גזית
האם שאיבדה תינוק וחיה בצל ספק נצחי עד שנער אחד בחלון מפורר את מה שנשאר מהמציאות. רומן פסיכולוגי ישראלי קיצוני, חושפני ומצמית נשימה.
התפללתי לדרקונים דרך עץ/ אדוה ברנד
משפחה נורמטיבית. ילד אחד שמתחיל להישבר.
ומדינה שלמה שנעלמת כשצריך אותה.
ספר שנכנס מתחת לעור, ובעיקר מזכיר לנו שמערכת בריאה זה לא מותרות. זה חמצן.
הבית הכחול/ דנה חפץ
"הבית הכחול" מאת דנה חפץ הוא רומן ישראלי עכשווי שמציב משפחה אחת על סף התפוררות ומחבר בין חוויות אישיות לאוניברסליות. דרך כתיבה פיוטית ואינטימית, חפץ מתארת בית, ילדות וזיכרונות שנצרבים בנפש. הספר זכה להכרה בקרב מבקרים אך עדיין ראוי ליותר חשיפה בקרב קוראים…..
✍️ שאר הפוסטים
כמעט אולימפוס/ שושי בריינר
רומן על יופי, כסף, ניצול, טראומה היסטורית והמחיר הקיומי של הניסיון להיות מעל הגבול האנושי.
ויפה היתה שעה אחת קודם/ סמי ברדוגו
הוא מועמד קבוע לספיר. הממסד מאוהב. הרעיונות גדולים.
אבל משהו עמוק נשבר בדרך בין שפה לאדם.
“ויפה היתה שעה אחת קודם” הוא רומן שמבקש להיות עצום, ונותר עם קורא עייף, מנוכר, וכועס.
סקירה בלי כפפות.
חלום עולם הפוך/ אילנה ברנשטיין
"חלום עולם הפוך" הוא לא רומן, הוא סדק. ספר שמפרק את השפה כדי לחשוף את מה שהספרות הישראלית כבר זמן מה מפחדת להודות בו: שיש גבול דק בין עומק לבין אלימות אסתטית. זהו מסע לתוך תודעה מתפוררת, אך גם כתב אישום על ספרות שמבלבלת פירוק עם גדולת רוח ומותירה את הקורא מחוץ למשחק. זה ספר מרשים, אכזרי, חכם ומתסכל. ובעיקר, הוא שואל שאלה שלא נעים לענות עליה: למי ספרות ישראלית כותבת היום, ומה היא שכחה בדרך.
המורה / אלון ארד
מה קורה כשמורה ישראלי רק רוצה להגיע הביתה ליום הנישואים שלו, ומגלה שבית הספר הפך לשדה קרב בירוקרטי בלי מוצא? המורה של אלון ארד הוא לא עוד "רומן על מורה עייף", אלא כתב אשמה מדויק נגד מערכת שחונקת אוטונומיה, מוחקת אנושיות, ומותירה את המורה בלתי נראה גם כשהוא עובר בשער היציאה.
במחילה מכבודה של אשת המערות/ אופיר טושה גפלה
הספר מעמיד אב שנעלם ובן שמנסה למצוא את העקבות שלו. במרכזו עומדת שאלה אחת, פשוטה וכואבת:
כמה מן האמת אובדת ברגע שאנחנו מנסים לכתוב אותה.
המסילה/ אסף שור
המסילה הוא רומן שמתחזה לפילוסופי, אמנותי ומטאפורי, אבל נשאר סקיצה. מבנה מינימליסטי שלא מייצר חיים, מוטיבים שאינם מתגבשים, ודמויות שנעות בלי נפש. בסוף נותר רק רושם אחד: מסע שלא זז לשום כיוון.