📗 ספרים שקראתי בעברית
שפה ראשונה, אינטימית. פה אני שומעת הכי טוב את המשמעות שמתחת למילים. אלה הספרים שקראתי בעברית.
ברוכים הבאים למדף הספרות העברית שלי.כאן תמצאו סקירות של ספרים שנכתבו במקור בעברית, סיפורים שנולדו במקום הזה, בשפה הזו, ויוצרים מרחב קריאה שמדבר קרוב ללב.
אני כותבת כאן על יצירות עכשוויות, קלאסיקות עבריות, פנטזיה יהודית ויצירות שמאתגרות את הגבול בין מיסטיקה, ריאליזם והגות. מה שמעניין אותי בספרות העברית הוא לא רק ה"מקומיות" שלה, אלא דווקא היכולת שלה לשוחח עם עומקים אוניברסליים מתוך מרחב אישי מאוד.
רומן אמריקאי/ יהונתן גפן
ספר עוכר שלווה, קשוח וחזק. יקי, ג'ק, מיטלמן, דור שני ובן להורים ניצולי שואה גדל אצל דודיו במושב לאחר שהוריו פרשו מהחיים לבית מרגוע…..
ידי הכובסת/ מיכל לוי שלו
גופה של אישה נמצאת בבריכה פרטית בחדר מלון יוקרתי במדבר. במבט ראשון, האישה נראית כבת ארבעים, אבל בדיקת עומק מגלה שמדובר בשופטת הפליליסטית הבכירה, דבורי ירון קדמי…
שתי השמשות של דדיקה/ מגי אוצרי
כשקוראים את הספר "שתי השמשות של דדיקה" כמעט ואי אפשר להאמין שמדובר בספר ביכורים של הסופרת המוכשרת מגי אוצרי. הנרטיב, אופן בנייתו והשפה העשירה מייצרים ספר בשל, בוגר ומרתק …
המצב השלישי/ עמוס עוז
פימה הוא דמות שוליים גאונית כמעט. יש בו שילוב מנצח של לוזריות עם הומור וחוסר שאפתנות מטמטם…דמות מענגת עד כה אחת הטובות שיצא לי לקרוא…
✍️ שאר הפוסטים
מה שאבד בזמן/ נורית גרץ
בין עיון לאינטימיות, מה שאבד בזמן של נורית גרץ הוא שיחזור שיחותיה עם עמוס עוז ועמוס קינן. תיעוד של חברות ארוכת שנים שמטשטשת את הגבול בין כתיבה, חיים וזיכרון.
בלי כיסוי/ ליאת לב רן
שירלי, בדיוק הפכה לאימא צעירה כשהצעה מפתה להשקעה מונחת לפניה. היא נשואה, לא באושר, לבעל אגואיסט ונרקסיסט שעסוק רק בעצמו ומבקר אותה בלי סוף. חמותה …
שיר העצב הנורא/ תמר טסלר
לא ספר שמבקש לנחם. נערה מגלה שהמשפחה שלה בנויה על הסתרות, ושאבא יכול לאהוב את עצמו עד נשימתו האחרונה. מבט חד על ילדות, כוח, והאשליות שאנחנו מגינים עליהן עד שהן קורסות.
מסעותיי עם העברית/ רוביק רוזנטל
בספרו ה 25 עוטה רוביק רוזנטל דמות צבעונית ולפרקים גם משעשעת. אבל תחת המעטה ניתן לשמוע את קול העצב על אובדן אחיו, גידי …
נמר בירושלים/ אורן ולדמן
ירושלים של 72’, נער שמגדל שתיקה, והתנדבות בבית חולים שהופכת לשיעור בשפה, בזיכרון ובכאב שלא מתיישן.
רגעים של ברק, ורגעים שהולכים לאיבוד.
אבל כשגפונוב מדבר, אפילו בשתיקה, הספר פועם.
תודה על ליל אמש/ עדי הלל
יש ספרים שמתחילים כמו מסיבה אינטלקטואלית רוויה קפאין,
ומסתיימים בתחושה שמישהו שכח לכבות את האור ולעזוב בזמן.
קמה היא האישה שכולנו קצת מזהים, זו שלא מתנצלת על חדות הלשון שלה
אבל כן משלמת מחיר על הלב שהיא קברה בדרך.
מצחיק, חכם, חד.
ואז… קצת עייף.