אלזי לא שיערה בנפשה שתפגוש את גבר חייה בפיצה ובפרק זמן של חצי שנה תתאהב בו עד כלות ותינשא לו. אבל החיים מפתיעים והיא פוגשת את בן רוס, מתאהבת עד שורשי שערותיה והם נישאים לאחר חצי שנה המאושרת בחייה.

ערב אחד, 9 ימים לאחר שנישאו, בן יוצא לקנות דגנים וכשהוא לא שב, אלזי יורדת לרחוב רק כדי לגלות שבן נהרג ממשאית. אלזי ההמומה והשבורה מוסעת ע”י שוטר לבית החולים ושם היא פוגשת באימו של בן, שלא ידעה שאלזי היתה חברתו של בן כל שכן לא ידעה שהוא נישא.

וכך מתחיל הספר המטלטל הזה שעוסק בהתמודדות עם אובדן, עם שכול ועם החזרה לחיים.

בפרקים מתחלפים בין החודשים ובין עבר והווה, הקורא לומד על סיפור אהבתם של אלזי ובן ובמקביל על התמודדויות של אלזי עם החיים ועם אימו של בן.

סוזן, שכלה את אביו של בן ועוד לא השלימה עם האבל העמוק על בעלה כשנודע לה על מותו של בן. סצנת המפגש בינה ובין אלזי בבית החולים סוריאליסטית.

ספר רגיש, כואב, מבכיא ולצד זה מעלה חיוך ומחמם את הלב. סוזן ואלזי עוברות מסע אל ההשלמה עם האובדן והאבל ואל החיים ללא בן. הוא מהווה חוט מקשר בינהן, בתחילה באופן רופף אבל עם התקדמות הספר החוט הזה מתחזק.

ראיתי שתרגמו את הספר בשם ” התינשאי לי?” שמפספס את כל הכוונה והמהות של הספר, וגם מכניס אותו לקטגוריית הרומן הרומנטי, מה שהוא בהחלט לא. חבל שלא בחרו שם טוב ומתאים יותר. ברור לי שזו לא משימה פשוטה במיוחד לנוכח הקונוטציה של forever בשם הספר שמלמדת על סיפורי אגדות, מה שאין כל כך בעברית.