ולדימיר של ג'וליה מיי ג'ונאס נפתח כמו סאטירה אקדמית ארסית על כוח, תשוקה וצביעות מוסדית, אבל בהדרגה חושף משהו מר יותר: אישה אינטיליגנטית, מזדקנת וממורמרת, שמביטה בחייה המתפוררים דרך שערורייה מינית של בעלה ואובססיה הרסנית לגבר צעיר ממנה. זהו ספר קצבי, חד ומסקרן מאוד ברובו, עם מספרת שלא מבקשת אהדה אלא דורשת להישיר אליה מבט. דווקא משום כך מאכזב לראות כיצד המתח שנבנה היטב דועך לקראת הסוף.