טנסי היתה בת 16 כאשר בטעות ובטפשות של נעורים, היא נכנסה להריון מבן זוגה דאז, שחקן בנבחרת הפוטבול של בית הספר ואפסון חדל אישים.

זו היתה הפעם הראשונה שלה. תחת עצי הצפצפה או הבוקיצה של מגרש הפוטבול, בזמן שחברו הטוב, קרוז, משגיח על הזירה. לא היה בזה שום דבר רומנטי וכשהאפסון ברח והותיר אותה ללדת את בנם, זה גם הותיר בה טראומה למשך 13 שנה.

כאם חד הורית בעיירה קטנה, אין לה הרבה הזדמנויות לתקן את העוול שנגרם לה. היא לא מסיימת בית ספר, היא נאבקת באופן יומיומי לפרנס את בנה בעבודות מלצרות, היא מתמודדת עם תדמית זולה שדבקה בה ויחס משפיל ומבזה עוד יותר. על כל אלו היא זכתה בדובדבן שעל הקצפת משפחה מהגיהנום:

אמא, שרודה בה ושוברת את הערך העצמי שלה.

ואחות, שאומנם ניצבת לצידה רוב הזמן, אבל עכשיו כשהיא הולכת להינשא לאחיו של קרוז, בן למשפחה טובה ולא מוכתמת חלילה, היא גם חובטת בה בלי הכר ומנצלת אותה בלי בושה.

לעומת טנסי (או מסי טסי, הכינוי שדבק בה), קרוז הוא ממש ישו על המים. הוא רופא, נער הזהב של העיירה. מנומס, נעים הליכות וכמובן, רווק מבוקש עד מאוד. הוא כל כך קדוש, שמסי טסי לא רוצה שום דבר איתו. היא רוצה שהוא יהיה רחוק ממנה אלפי שנות אור.

עכשיו, בעקבות האירוסין, הם הולכים להיות גיסים. וחמור מכך, בגלל טעות אנוש, הם מבלים את שייט האירוסין של האחים, באוניה נפרדת מהמשפחות, בתא אחד קטן וצפוף כזוג נשוי לפחות למשך 10 ימים.

בחלקים הסיפור קורע מצחוק. במיוחד כשטנסי מפשלת בלי למצמץ. היא כל כך משעשעת ואדם טוב לב שקשה להתמודד עם כל בהמות האדם שמסביבה ועם היחס המבזה והמשפיל שהיא זוכה לו שלא בצדק. הרעתי לה בקול כשהיא הראתה לכל השמרנים, המצקצקים והמתחסדים אצבע משולשת לפנים.

גם קרוז הוא אדם מדהים. הוא קצת מרובע ובעיקר קליני והוא ממש היה צריך את מסי טסי שתהפוך לו את החיים על פיהם. קרוז צריך להתמודד עם היחס של הסביבה והמשפחה שלו כלפי טנסי אבל זה שווה כל רגע של סבל מצידו.

היחסים בין טנסי לקרוז הם אש להבה עם זיקוקים: טנסי כל כך מאתגרת אותו שהוא יוצא מכליו ודעתו והוא אוהב כל רגע מזה.

וגם אני אהבתי. בעיקר את החלק הראשון של הספר שהוא פחות כבד ויותר משעשע.

מומלץ בחום לאוהבי קומדיות רומנטיות משונאים לאוהבים ולחובבי ג’ולייה וילאן הקריינית המשובחת של אודיובל.

איכות אודיו – מצויינת. אני כל כך אוהבת את ג’וליה ווילן למות מהביצועים הקוליים שלה