תודה הוא רומן דרום־אמריקאי שמבריק טכנית אך מתפורר רגשית. תודה של פבלו קצ'אז'יאן מוכיח שחדשנות צורנית לא תמיד שווה חוויה אנושית או קריאה מרגשת.
האמת היא שדי מלאה נפשי מהניסיונות האוונגרדיים והפלצניים של הספרות הדרום אמריקאית/ ספרדית. הודות לאוריאל קון ומפעלו תחת ההוצאות השונות, אני יכולה להצביע בבירור על סוג הספרות שאני לא אוהבת:
ספרות שמהותה צורה ולא תוכן והספר ״תודה״ מצטיין במבנה הצורני שלו. טכנית הייתי מכתירה אותו ב-5 כוכבים מנצנצים. אלא שבאמת באמת באמת נקעה נפשי מהחידוש שפג חידושו. הגיבור של ״תודה״, הוא גיבור חסר שם שבעברו נמכר לעבדות ובדרך לא דרך רצח את בעליו והומלך למלך. הפרקים בספר נושאים מוטיבים חוזרים על עצמם שהולכים ומתפתחים לאורך הספר, אלא מאי, במהלך ההתפתחות הזו, דבר לא מתבהר והאירועים נותרים סתומים ובלומים וחסרים בצורה שלא מאפשרת לצקת תוכן אמיתי לאירועים המזעזעים והנוראים שמתרחשים בספר. לדוגמא, לא מתבהרות נסיבות רציחתו של חניבעל, בעליו של הגיבור. איזה משימות נוראיות ואיומות כל כך הוא נתן לעבד לבצע עד כדי כך שהעובד החליט לגאול את העולם מנוכחותו של חניבעל. גם לא מתבהרים האירועים והמעשים שביצע חניבעל בנינווה, אהובתו של העבד.
הגעתי למסקנה שאני לא אוהבת ספרות סתומה ובלומה שרק משרה על הקורא תחושה של אפוקליפסה בלי שבאמת הקורא יוכל להבין את מקורה של אותה צרה. לדוגמא ב״תודה״, מגיע ערפל פיח רקוב שמכסה את בני האדם והורג אותם. לא ברור מקורו, נסיבותיו או כיצד הוא פועל. הכל סתום ובלום והאנושות באי (שכמובן גם הוא חסר שם ומיקום) נרדפת אל קיצה ע״י ערפל אפר תוקפני ורצחני.
בכלל אני לא מעריכה ספרות אפיזודיאלית, כלומר שהרצף הסיפורי מורכב מרצף אפיזודות ספורדיות בלתי מוסברות שהקשר בינהן רופף עד בלתי קיים. הגיבור של הסיפור יוצא אל היער, אוכל שורשים שגורמים לו להזיות רצחניות ובטירוף ההזיה רוצח את חניבעל. מכאן ואילך השורשים הללו יחזרו לאורך הסיפור כמוטיב המקשר בין אפיזודות שונות של כיבוש והרג וגם כאשר הגיבור יגלה את פיצול האישיות שהם גורמים לו. כל אפיזודה בפני עצמה יכולה להיחשב כשלמה אבל הרצף עצמו הסיפורי בעייתי ולא יוצר עלילה קוהרנטית ומעניינת.
בקיצור, אין לי מושג למה אני עושה את זה לעצמי, אולי בתקווה שיהיה חידוש או הפתעה או התרגשות. הספר הזה לא הביא לי דבר מאלה.
ישנם עוד הרבה דברים שהפריעו לי בספר, כמו מערכת היחסים של הגיבור עם הנשים שסביבו. אבל מה שהפריע לי הכי זו העמימות העלילתית ובעיקר חלק מהסצנות המזוויעות והמיותרות של מוות והרג שלא רק שאינן ברורות ואינן מוסברות הן גם אינן משרתות את העלילה. אז אולי 2 כוכבים על הטכניקה שהיה מצויינת, אבל לא מעבר לזה.
תודה/ פבלו קצ'אז'יאן
הוצאת זיקית, 2014, 197 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
