For English review, please scroll down.
שמונה ההרים הוא סיפור שכולו חוויה ואווירה. הוא מתרחש בגובה הדומם של האלפים, בתוך מערכת היחסים הדוממת והמהוססת שבין אבות לבנים. העלילה מתנהלת כמו הליכה איטית בשביל הררי: תנועה קדימה תוך מבט לאחור, צעד ועוד צעד בזיכרונות, ברגעים המאושרים ובהחמצות.
פייטרו הוא ילד עירוני שהוריו לוקחים אותו לחופשות קיץ בכפר הררי בצפון איטליה. שם הוא פוגש את ברונו, ילד כפרי, בן המקום, שחייו נטועים באדמה, בסלע ובמרעה. זהו מפגש טעון בין שני עולמות: פייטרו, נווד פוטנציאלי עם אב שדוחף אותו לכבוש פסגות, לעומת ברונו, שמורשתו וחייו נטועים בהרים והוא בוחר להישאר במקום בו נולד.
בין השניים נרקמת חברות נדירה. לא דרמטית, אלא כזו ששורדת שתיקות, ריחוק ושנים של היעדרות. הם כמו שני קווי גובה: לעיתים מתכנסים, לעיתים מתרחקים, אך תמיד מתכתבים זה עם זה.
פייטרו הבוגר מוסר בגוף ראשון את האירועים.
אחת ההברקות של קוגנטי היא בניית דמות האב. אדם בודד, שתלטן, שתקן, שמודד את הישגיו בחיים במספר פסגות ההרים שכבש. פייטרו, שכל חייו נאבק בו, מגלה לאחר מותו שדווקא ברונו שמר על קשרים עמוקים עם הוריו ובמיוחד עם אביו.
זהו רגע ספרותי צלול ומהדהד: טעון באשמה, קנאה והבנה מאוחרת. בתוך השקט הזה נולדת ההכרה שפערים בין דורות לפעמים נסגרים רק בדיעבד.
רק ברטרוספקטיבה פייטרו מצליח להשתחרר מהכעסים והטינה שרחש לאביו. כשפייטרו חוזר אל ההרים לבדו, הוא מצליח לפתח מערכת יחסים עצמאית, אינטימית ולא מתווכת עם המקום הזה.
כל עוד האב חי, פייטרו חווה את ההרים דרך הדמות שלו, דרך הציפיות, הקונפליקטים, הזיכרונות. רק כשהאב נעלם, פייטרו יכול לראות את ההר באמת, בלי המאבק התמידי שאפיין את יחסיו עם אביו.
הספר כתוב בשפה מאופקת, מדויקת וחסרת קישוטים. הנוף, האלפים, אינו רק רקע אלא שחקן ראשי. הוא משקף את מצבי הרוח, את תחושת הקטנות ואת ההכרה בזמן החולף. קוגנטי מצליח להנכיח את הדממה, את המרחק ואת הבדידות. זהו לא ספר רגשני, אך הוא פוגע בדיוק בלב. הכאב שבו הוא שקט, לא בוכה, וגם זה חלק מהיופי שלו.
זה אינו רומן של עלילה. מי שמחפש דרמה, טוויסטים או פתרונות, ימצא כאן בעיקר הליכה איטית, נשימה עמוקה ומבט ארוך אל קו האופק. אך מי שמוכן להניח את הטלפון בצד ולתת לקצב הספר להכתיב את מהלך הקריאה, יגלה ספר אינטימי, חכם וכמעט פיוטי.
שמונה ההרים הוא ספר על ידידות, על אבהות, על הבדלים בלתי ניתנים לגישור, וגם על האפשרות לגשר ביניהם בלי מילים. זהו ספר שקט שממשיך להדהד גם אחרי הסיום.
כמו קול שמתגלגל במורדות ההר ומסרב להיעלם.
שמונה הרים/ פאולו קונייטי
מודן, 2017, 203 עמודים
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
The Eight Mountains is a novel built on atmosphere and silence. It unfolds in the quiet heights of the Italian Alps, amidst the unspoken tension between fathers and sons. The narrative flows like a slow mountain walk: one step forward, a glance back, memories accumulating with each footfall.
Pietro is a city boy whose parents take him on summer vacations to a remote Alpine village. There, he meets Bruno, a local child rooted in stone, soil, and solitude. It’s a charged encounter between two contrasting worlds: Pietro, a restless spirit pressured by a father obsessed with conquering peaks, and Bruno, who finds peace in staying where he was born.
Their friendship is unusual. Not dramatic, but enduring. It survives silence, distance, and years of absence. They are like contour lines: at times converging, drifting apart, yet always connected.
The story is told in Pietro’s adult voice. One of Cognetti’s most substantial achievements is the portrayal of the father. A solitary, controlling, reticent man who measures success by the number of summits he’s climbed. Pietro, who spent his youth in rebellion, learns after his father’s death that Bruno, of all people, kept in close contact with him.
It’s a moment of sharp clarity, loaded with guilt, jealousy, and delayed understanding. Only in retrospect can Pietro release the resentment he carried. When he returns alone to the mountains, he finally develops a direct, unfiltered relationship with the place.
While his father lived, Pietro experienced the Alps only through him: through expectations, conflicts, and memories. Once the father is gone, the mountains emerge anew.
The writing is spare and precise. The Alps aren’t just a setting – they’re a character. The landscape reflects mood, scale, and the passage of time. Cognetti captures silence, distance, and solitude with poetic restraint. It’s not an emotional novel, but its quiet pain strikes true.
This is not a story driven by plot. If you're looking for twists or climaxes, you won’t find them here. But if you’re willing to let the novel set the pace, it offers an intimate, intelligent, and meditative journey.
The Eight Mountains is a novel about friendship, fatherhood, and the gulfs between people – and the rare, wordless ways we bridge them. A quiet book, still echoing long after the final page. Like a voice rolling down the mountain and refusing to fade.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
