ספר מטופש לחלוטין שמתחזה להיות ספר עזרה עצמית ומסיים בקול ענות חלושה של רומן רומנטי.
אודי, נוסע מטעם החברה לאי קוטנגנט כדי למכור למלך מכשיר המאפשר קבלת החלטות. האי הוקם ע"י עריק מצבא בריטניה, שביקש לו מקום שקט ביקום, אבל לאחר שהתיישב בו, הגיעו אליו היפנים, הסינים וגם ההודים והמונגולים וכך נוצרה ממלכת קוטנגט.
באי, אודי פוגש או בתו היפה של המלך ואת מחזר נעוריה. הוא מגיע לאי שיש בו תסיסה פוליטית של אוכלוסיה שמבקשת דמוקרטיה ופרוייקטים עתירי כסך שיביאו תיירים.אבל כל זה לא מעניין את אודי, שרק רוצה לחזור ביום חמישי בערב לביתו שבתל אביב לצפות במשחק הכדורסל.
הספר כל כך מטופש וכולל לא מעט אמירות ומשפטי תיאור ואווירה מתחכמים ומיותרים. לדוגמא: "
הגיע הזמן להאכיל שוב את דג הזהב מגשים המשאלות, שהתנהג כמו אמרגן אדיש: מסדר לו את הקרב, אבל לא מבטיח ניצחון.
"
ויש עשרות משפטים כאלה לאורך הספר. עד כדי כך שאי אפשר שלא להתפעל מהיצירתיות של המחבר שפעם אחרי פעם זורק עוד ועוד משפטים חסרי מובן ופשר חוץ מזה שהם באמת נשמעים יפה.
עוד דוגמא: " השנה 2000 ומשהו והפרפר המקורי עליו נאמר שניפנוף תיאורטי של כנפיו בברזיל יוכל לגרום לטורנדו בטקסס התבצר באקדמיה בין קפלי אחד הוילונות בספריה המרכזית ומת חסר כל לפני יותר משלושים שנה"
משפט מטופש לחלוטין, מתחכם, לא משעשע וחסר פשר. אין שום משמעות לחלקו השני של המשפט מהמילה התבצר וזה סרח עודף שלא מצליח להשיג את יעודו.
לצערי רוב הספר בנוי על סרחים עודפים מתחכמים וחסרי משמעות. הרגשתי בדיוק כמו בספר החמישית של צ'ונג לוי, רק שבספר הזה לפחות העלילה קוהרנטית ויש לה משמעות מסויימת.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
