הספר השני בסידרה של שלושה ספרים שאין בינהם שום קשר וניתן לקרוא אותם באופן עצמאי.

במשך 10 שנים ג’ואלן ביקסבי מאוהבת בסתר במנכ”ל ההוצאה לאור שבה היא עובדת. היא בת 36, לא מטופחת, שמנמנה ועם אפס מערכות יחסים עם גברים. היא מבשלת מדי ערב שבת לשכנתה בת ה 80 ומגדלת חתול ועסוקה בהלקאה עצמית בלתי נפסקת: על המראה שלה, על המשקל שלה, על הכישורים החברתיים שלה, על העובדה שבגיל 36 היא לבד וחולמת על הבוס הנשוי שלה.

ערב אחד כשהיא חוזרת מעוד יום עבודה מטורף ומתיש, היא מגלה שיש מסיבה בבית של השכן שלה. כשהיא דופקת על הדלת לבקש שינמיכו את המוזיקה הרועשת, פותח את הדלת גבר ענק, שרירי ומקועקע שלבוש רק בקילט. מנקודה זו חייה של ג’ואלן לא יחזרו להיות כשהיו.

קמרון מקרגור נראה לג’ו אלן אם כל הסטראוטיפים של שחקן רוגבי. הוא מפורסם, שחצן, מלא בעצמו. ג’ואלן לא מצפה ממנו לדבר מעבר לשקט שהיא קונה במחיר ארוחת פאי כל ערב. ואיזו הפתעה מצפה לה.

ספר מקסים, מרחיב לב ברעיונות שבו. אהבתי את האופן שבו היחסים של ג’ואלן וקמרון מתפתחים. אהבתי את הדמויות של שניהם. את החוש הומור הקורע של הסופרת. את העובדה שבבסיס העלילה עומדת תובנה פשוטה מאוד שכל מה שהאדם צריך זו אהבה ושמישהו יאמין בו.

הפריע לי השם שבחרו לספר בעברית. כל כך לא משקף את הספר ואת העלילה והפריע לי הנופך האגדתי של הסיפור. הוא בחור בן 29, שחקן רוגבי מפורסם, חתיך על שובר והורס ופתאום מהרגע שהוא מכיר את ג’ואלן שום בחורה לא עוברת תחתיו? לאן נעלם הילד הרע?

כל העלילה נסגרת סביב חודש פלוס מינוס?
מעבר לשתי ההערות האלה באמת נהנתי מהקריאה, מהעלילה והדמויות.

Slow Burn #2

לדף הסידרה –

Slow Burn