למעט שני ספרים שכתב שלו, שאותם באמת אהבתי, אני לא מצליחה להתחבר לסיגנון הכתיבה ולהתחכמויות שלו.
זהו סיפורה של משפחת יופה, המסופר מעיניו של מיכאל יופה בן ה 55, הנכד של מקימיי חצר יופה.
הסיפור כולו על כל 500 עמודיו, נועד כדי לספר על מותה של אהובת ילדותו של מיכאל, אניה: אישה שהיתה מבוגרת ממנו ב 15 שנים, וכשהיה בן 5 הצילה אותו משריפה.
אניה שהיתה נשואה למנהל בית הספר, לא רק מצילה את מיכאל אלא גם רוקמת איתו מערכת יחסים מיוחדת במהלכה, על אף פער הגילים, מיכאל מתאהב במצילה שלו, ולאורך כל חייו לא ישתחרר מאהבת ילדות זו.
לצערי,
הסיפור מתחיל בהקדמה די ארוכה ונשרכת, אבל לאחר ההקדמה הוא נכנס לתבנית של סיפור משפחתי היררכי החל מדור המייסדים, הסב שהיה הכח המניע והשולט במשפחה, והסבתא, הילדים שלהם , הנכדים והנינים.
כהרגלו, מאיר שלו מתבל את הסיפור באנקדוטות מהעולם הפנטסטי: הגיבור מיכאל, סובל ממרפס פתוח המשמש כמונה גייגר לחוש את העתיד, את ההווה ואת העבר.
הגברים במשפחה סובלים משיכחה בכל הקזת דם, זרע והנשים סובלות מתופעה דומה בהנקה.
הסב, שהיה גבר אדיר מימדים, מצטמק בזקנותו עד שנכנס לאינקובטור שבו גידלו את אחד הנכדים.
ועוד כהנה וכהנה המצאות פנטסטיות שמשרתות את תאוות הסיפור וההמצאה של שלו, אבל לא את הסיפור.
כבכל משפחה גם במשפחת יופה מערכות היחסים בין הדמויות השונות והדינמיקה המשפחתית לא תמיד מתנהלת על מי מנוחות, אבל במשפחת יופה הכל מוקצן יותר והזוי יותר:
אימו של מיכאל חנה, טבעונית אדוקה שממרת את חיי בנה ובעלה קטוע היד, שבוחר להתרועע עם נשים שונות ובעיקר עם "הרוצחת" שמאפשרת לו להנות לא רק ממנעמי הבשר של הפרות אלא גם ממנעמיה שלה. מיכאל תופס אותם עירומים בשדות ולא די בכך האב נפטר כשהיה בין זרועותיה.
אחות אחת סובלת מכך שבעלה נהרג בקרב, אז הנכדים השונים עושים תורנות שינה במיטתה. אחות אחרת ברחה עם גרמני מההיטלר יונגן לאוסטרליה והאחות השלישית כלואה בביתה, לאחר שילדה בן ממזר אותו הסב הפקיע ממנה וגידל כבנו.
הנכד הממזר, גבריאל, הוא הומו שמביא את כל בני חבורתו לגור בכפר בבית סבו, בזמן שהוא מטפל בסבו, שכאמור חיי באינקובטור ששימש לגידולו של גבריאל.
מיכאל עצמו, נשוי לאלונה, ספק אם הוא אוהב אותה, שקוע בזיכרונותיו מאניה הוא מתנהל בתוך בועה כשבנו מומחה מחשבים, נסגר בבית וממתין לאישה שלו שתגיע ובתו מהתוללת בין גברים שונים.
אין דמות אחת נורמלית בכל הסיפור הזה שהופך מפרק לפרק מטורף והזוי יותר, החל מהעובדה שהסב לוקח את מירים, מי שתהיה אישתו על גבו לאורכה של ארץ ישראל, דרך ההסדר שהופך את החתן לעבד נרצע של המשפחה וכל כאמור במערכת יחסיו של מיכאל עם אניה.
אכן, השפה של שלו מאוד יפה ועשירה והכושר הסיפורי שלו בלתי נלאה, אבל לאמר שנהנתי מהספר זו תהיה הגזמה פראית. מערכות היחסים והדינמיקה בין הדמויות השונות טובעים בתיאורים על גבי תיאורים מיותרים שחוזרים על עצמם. החל מההקדמה הארוכה בצורה מופרכת שיכולה להיות ספר בפני עצמה וכלה בפרקים עצמם שאחת לכמה פרקים חוזרים על אירועים שמוכרים כבר לקורא ונטחנו עד דוק.
כנראה שבאמת אישית אני לא אוהבת את הסיגנון הזה של הכתיבה, כי אחרים עפים עליו בלי הכרה, אז מומלץ לקחת את הסקירה שלי בערבון מוגבל ומי שמצא שהוא אוהב את הכתיבה של שלו, יתכן שירגיש אחרת ממני.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
