הספר מקבץ מסות שנכתבו בין 1919 – 1925 והן כוללות תובנות על העולם הסובב אותנו כשגולת הכותרת היא המסה האחרונה שעוסקת בסיפור הבלשי.

יש לצ’אפק דרך יחודית לראות את העולם ולגעת בו. לדוגמא על פראג בשלג כתב:

“כשהשלג יורד הופכת פתאום פראג לעיר קטנה וישישה. בן לילה אנו שבים חמישים שנה או מאה לאחור, לפתע ניצבת כאן עיר־עיירה נושנה, ברוקית־סבתאית שכזאת, כפופת גו, נאיבית ועתיקה. “

תיאור אנושי ונוגע ללב של עיר המשנה את פניה.

יש בכתיבה שלו גם משהו ציני ואירוני לדוגמא:

“אם אני דופק מסמר בקיר, יֵעור הפטיש שבידי לְחיים כה יוצאי דופן ושופעי מרץ, עד שישבור את הקיר או את אצבעי או איזה חלון בצדו השני של החדר.”

כתיבה מקסימה ומאירה בהתבוננות שהיא מציעה. בהומניות ובעושר שבה.