​

תמיד תענוג לקרוא ספר מאת הסופר האהוב גבריאל גרסיה מארקס.

זהו למעשה סוג של מחזה, שבו הסופר נותן גם הוראות בימוי. מונולוג של אישה בזמן היערכותה לחתונת הכסף עם בעלה. הבעל, דומם לאורך כל המחזה ובזמן שאישתו “נואמת” הוא למעשה קורא בעיתון.

המונולוג שוטח בפני הקורא את חיי הנישואים של הזוג, הוא בן למשפחת עשירים היא בת למשפחה מהמעמד הבינוני נמוך. כשנישאו, הוא היה בנתק ממשפחתו, הרקע לנתק לא ברור אבל כנראה הוא נעוץ במערכת יחסיו עם האב. האהבה ליבלבה והזוגיות פרחה. אבל לאחר פטירת האב, משהו בסיסי ומהותי השתנה במאזן הכוחות בין בני הזוג וכפועל יוצא מכך הזוגיות שלהם עברה שינוי.

על פניו מדובר בנישואים מאושרים: לזוג המאושר נולד ילד. לאחר שאב המשפחה נפטר, חוזר הגבר ומצטרף לעסקי משפחתו מה שמאפשר למשפחה הקטנה, חיי נוחות כלכלית ושיגשוג. האישה למדה תארים מתקדמים. הזוג המאושר ממשיך ויוצא לאירועים חברתיים, מבלה בטיסות לחו”ל ובמנעמי החיים.

אבל משהו רוחש מתחת לפני השטח.
כבר ברומן הגדול שלו, אנה קרנינה, עמד טולסטוי על המתח שבין הגלוי לנסתר במערכות יחסים משפחתיות. את הרומן שלו הוא פותח במילים האלמותיות –

“כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה”.

גרסיה מרקאס מציג זווית אחרת לאומללות שבחיי הנישואים –

“אין בעולם גיהנום גדול יותר מנישואין מאושרים”

דקה אחר דקה פורטת האישה את האומללות והגיהנום שעברה במשך השנים בחיי הנישואים שלה לאהוב נפשה, בחיר ליבה. היא מתארת את כאב הנטישה והבגידה שהותיר אותה כלואה עם אהבה לגבר שלא משפחתו ולא הוא רוצים בה. היא מתארת את ההשפלה שעברה כאשר הסובבים אותם כולם ידעו והחרישו ואת המכה הסופית שחוות כאשר גם לא הצליחה למצוא בליבה את האומץ להתנתק מהאהבה ההרסנית. במהלך המחזה עולים גם הויתורים שעשתה לאורך חייה ואת סטירת הלחי שקיבלה לא רק מבעלה אלא גם מבנה היחיד שטוען בפני בת זוגו שהוא יתום.

חתונת הכסף היא הזדמנות עבורה לפרוץ את המחסומים ולהתיר את הכבלים – כשהיא מבקשת לפרוץ לחיים בודדים אך מאושרים.

אומנם הסוף של המחזה קצת חיוור וציפיתי לאקטים בוטים יותר מצד המורדת, אבל עדין המחזה בכללותו משיג את המטרה חושף את האומללות של האישה ואת הצביעות החברתית.