מקבץ סיפורים שעוסקים בקשר שבין האנשים החיים למתים ובין העולמות של החיים והמוות והקו הדק המפריד בינהם.

חלקם מצמררים, במיוחד באלה שבהם ישנה חוסר מודעות של החיים למתים (כמו הסיפור של הבעל ואישתו שחזרה אליו בדמות חתול). ברובם ישנה תחושה על טבעית, כמעט אסונית תחושה של סיוט. בחלקם ישנו חוש הומור שחור ביותר –

“לבחורה אחת, שמנה מאוד, לא היה מקום במושב המונית, וברכבת התחתית היא הייתה תופסת את מלוא רוחבן של המדרגות הנעות.

היא ישבה על שלושה כיסאות, ישנה על שתי מיטות ועבדה בקרקס, הרימה שם משאות כבדים. הייתה זאת בחורה אומללה מאוד, אך הרי לאנשים שמנים רבים יש חיים מאושרים! הם חוננו באופי ענוותני ובטוב לב. אנשים אוהבים שמנים.

ואולם מָרילֵנָה השמנה שלנו אצרה בחוּבּה סוד: רק בלילה, בשובה לחדרה בבית המלון, ששם, כרגיל, הצמידו למענה שלושה כיסאות ושתי מיטות (הרי הקרקס נוסע תמיד) — רק בלילה הייתה נעשית היא עצמה, כלומר הופכת לשתי בחורות רגילות למראה, יפות מאוד, שהיו מתחילות מיד לרקוד.

וזה היה סודה של מרילנה השמנה: בעבר הלא רחוק הייתה מופיעה על במה בדמותן של שתי בלרינות תאומות, וכדי שיוכלו להבדיל ביניהן, הייתה אחת מהן בלונדינית זהובה והשנייה בעלת תלתלים שחורים כזפת: זה נחשב מעניין יותר, ואלמלא כן אנשים לא היו יודעים למי מהן לתת אילו פרחים.

כמובן, מכשף אחד התאהב בבהירת השיער, ואת האחות השנייה, השחרחורת, הבטיח להפוך ללא דיחוי לקומקום חשמלי שורק, כדי שהקומקום הזה ילווה את הזוג הצעיר לכל מקום ויזכיר בנשיפותיו ובשריקתו שלאחות זו הספיק מבט אחד במכשף כדי לנסות להניא את הכלה מההיכרות עימו”

ובחלקם הסופרת מרעיפה על הקוראים מוסר השכל.

הסיפורים מקובצים בארבעה שערים, משלים, רקוויאמים, מעשיות ואפוסים של הסלאבים המזרחים. רובם עצובים וספוגים ביאוש ובעצב קודר. אכזריות ויאוש הם מסימני ההיכר שלהם. והם מומלצים לקריאה כשאתם ממש מיואשים בכדי להבין עד כמה היאוש שלכם לא מגרד את חווית החיים ברוסיה הסובייטית, שם סיפוריה נאסרו לקריאה.

לקובץ צורפה הקדמה מאירת עיניים מאת קית׳ גסן ואנה סאמרס.