סיפור המבוסס על אירועים היסטוריים אמיתיים שאירעו בשנת 1840. בשנה זו, בעקבות היעלמות נזיר נוצרי ומשרתו המוסלמי הואשמו מנהיגי הקהילה היהודית בדמשק בעלילת דם, שרצחו את הנזיר ומשרתו לצורך שימוש בדמם במצות הפסח. לאחר עינויים רבים נפוצו השמועות בדבר האירועים בעולם והובילו להתערבות בינלאומית, שבזכותה ניצלו מנהיגי הקהילה והקהילה היהודית בדמשק בכללה.
במארג של מציאות ובידיון טווה אלון חילו את עלילת דמשק ומשיב לחיים את האירועים ואת דמויות המרכזיות באותה פרשה אומללה. הספר מסופר מנקודת מבטו של אצלאן פרחי שאביו ודודיו הואשמו בפרשה. בתחילת הסיפור, אצלאן בן ה- 15, נער רך, תלותי באימו ויבבני נאלץ לשאת את בתו של הרב ענתבי. נישואים שגורמים לו עוגמת נפש מרובה. נישואים אלה ותחושות התסכול העמוקות שבו מובילות אותו למעשים שלא יעשו.
אצלאן בגירסא של חילו הוא הומוסקסואל מודחק בסביבה שמרנית שמשיתה עונש מוות על הומוסקסואלים. הוא מגלה את המיניות שלו בעזרת הספר ומאוחר יותר בעזרת הנזיר. תשוקתו המינית וקנאתו למאהב שלו, כך גם תסכוליו מהיחס שהוא זוכה לו מבני משפחתו מובילים אותו בדרכים עקלקלות ונבזיות להפיל את בני משפחתו והקהילה כולה לסחרחרה הרסנית. אין שום עדות שתומכת בגירסא הזו של חילו
חילו, עם כל השפה היפה והלהטוטים הלשוניים, עושה עוול היסטורי גדול לאותם יהודים שסבלו פרעות קשות, אלימות ואכזריות בלתי נתפסים בשל שינאה לאחר. בשימוש באצלאן כהומוסקסואל, הוא גם עושה עוול גדול לקהילה ההומו לסבית שגם כך סובלת מרדיפה ודעות קדומות.
והוא מוסיף חטא על פשע כאשר הוא משתמש בכל תיאורי התשוקה המינית, תיאורים מפורטים של המעשים המיניים והפירומונים שתוקפים את הגיבור אצלאן ביחס לגברים כדי להניע את העלילה. לפרקים נראה כי לחילו חשובים יותר תיאורי המיניות והמעשים המיניים מאשר העלילה.
הרעיון שעומד בבסיס הסיפור טוב והשפה העשירה של הסיפור נפלאה. יחד עם אלה, השפה מקשה על הקורא להבחין בין המציאות לבדיון המשתרגים בסיפור. לפעמים השפה והפיתולים שבה מעיקים במיוחד כששוב ושוב הוא גולש לתיאורי זימה בוטים בכסות של שפה יפה. כספר ביכורים, יש בו הבטחה. אני אקרא את הספרים הנוספים שפירסם חילו כדי לראות אם אכן היא התממשה.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
