קראתי 6 ספרים מאת הסופרת, והספרים שבהם היא מתמקדת בסוגיות פרשניות שקשורות לתנ”ך פשוט טובים מאוד. בכל ספר כזה היא מביאה פרשנויות לא מקובלות וכמעט חתרניות וגם בספר האחרון שלה היא לא מוותרת ונוקטת בגישה פרשנית עצמאית שנתמכת לאו דווקא בגישות המסורתיות והמקובלות.

הספר “כשאלוהים היה צעיר” פחות חזק מ”מלכים ג'” בו היא שוברת מספר מיתוסים מקובלים על דוד המלך, אבל הוא עדין ספר טוב מאוד שמתאר את התפתחות הגישה האלוהית במהלך סיפורי התנ”ך תוך בחינה של שבעה סיפורים משמעותיים שהופכים בעינייה למכוננים בהתפתחות האלוהית: סיפור הגירוש מגן עדן, סיפור קין והבל, סיפור אברהם, סיפור משה, סיפור אליהו וסיפורו של יונה.

באחד מהעיתונים נכתב על הספר – “כתיבתה “בגובה העיניים” מרדדת את התוכן ומתאימה יותר לשיעור בבית הספר” ובעיניי זו לא פחות מהשמצה. התנשאות מיותרת וחסרת צידוק במיוחד לנוכח המפעל שנראה ברנדיס לקחה על עצמה והיא דבקה בו בצורה מרשימה.

יוכי ברנדס היא כותב מוכשרת, מחכימה ובקיאה. מעבר לכך, היא מעלה טיעונים חשובים והגישה שלה מרעננת. היא אומנם לא כותבת ספרי עיון אקדמיים, אבל לדעתי זה מבחירה ומתוך מודעות לכך שהיא מנגישה את הידע לקהל הרחב שרובו לא מכיר את הסיפורים וגם אם מכיר אותם לא מכיר את הדקויות שכל ילד בזרם החינוך הדתי מכיר.

ספציפית בספר הנוכחי הפרק שדן באליהו הנביא, מרים את מסך ההערצה התרבותי כלפי דמותו והפרק שדן בדמותו של הנביא יונה.

הספר מעורר מחשבה ומומלץ לקריאה.