"אחרי הכתיבה היינו צריכים ללמוד לקרוא את השעה בשעון מחוגים, וזה היה רע ומר, כי כבר קראתי את השעה בשעון של אבא שלי, שהיו לו ספרות שהאירו בלילה. אבל בשעון המחוגים שלא נדלק, לא ביום ולא בלילה, לא הייתי מסוגל. זאת בטח בעיית תאורה, אמרתי לעצמי. היה קשה לא להצליח לקרוא את השעה, אבל לא להצליח לקרוא את השעה מול כולם היה קשה שבעתיים. במשך שבועות הופיעו שעוני מחוגים על דפי הלימוד המסריחים מצחנה כימית. ובכל אותו הזמן הקרונות עקפו אותי, לטענת המורה.
"אם לא תדע לקרוא את השעה, תפספס את כל הרכבת!" היא אמרה כדי להצחיק את שאר התלמידים על חשבוני.
היא שוב הזמינה את אמא שלי כדי לדבר איתה על בעיות התחבורה שלי ושכחה לגמרי להזכיר את מידת הנעליים. אז אמא שלי, שהיו לה בעיות שעונים משלה, התעצבנה והטיחה בה, "הבן שלי כבר יודע לקרוא את השעה בשעון של אבא שלו, זה מספיק! את ראית פעם חקלאים לומדים לעבוד עם סוס ומחרשה אחרי שהמציאו את הטרקטור?!"
זאת היתה תשובה הגיונית, אבל בעיני המורה השיחה התחילה מראש ברגל שמאל. היא ענתה לאמא שלי בצרחות שאנחנו משפחה של פסיכים, שהיא בחיים לא ראתה דבר כזה, ושמעכשיו היא תושיב אותי בקצה הכיתה ולא תתייחס אלי"
סיפורה של משפחה דיספונקציונלית, שבה האם סובלת ממחלת נפש. הסיפור מסופר מזוית מבט של בנה ושל בעלה.
ז'ורז' ולואיז נפגשו במסיבה כשז'ורז' היה בשיא פריחתו הכלכלית. היא שבתה אותו בהתנהגות חסרת המעצורים שלה ובחריגה מהמוסכמות. לעומת יתר הנשים שהכיר, לואיז נתפסה כציפור אקזוטית נדירה. כבר אז מבין ז'ורז' שישנו משהו שבור בלואיז ושהוא יכול לבחור להצטרף לרכבת ההרים שלה או לפנות לחיים שיגרתיים.
לאחר שהם מתחתנים, הם חיים חיי הוללות ומסיבות. באופן בלתי שיגרתי, הם מעבירים את ימיהם בין צרפת וספרד ואז נולד להם הילד שהסיפור מסופר מעיניו.
הילד שגדל בסביבה משוחררת ממוסכמות אינו מצליח להשתלב בבית הספר לכן הוריו מעבירים אותו לחינוך ביתי, כשאחרי לילות של הילולה הוריו מוצאים שיטות שונות ויצירתיות להעניק לו את ההשכלה שנדרשת לו – לדעתם.
ואז הכל מתחיל לקרוס עד לטרגדיה. גובה מיסים מגיע לביתם לדרוש חוב אדיר. לואיז מאבדת את שפיותה ושורפת את הבית ובנס היא ניצלה. היא מאושפזת במחלקה סגורה בלי עתיד ובלי צפי להבריא.
הסיפור נע בין נקודת המבט של הילד לזו של האב. לא מצאתי הרבה הבדלים בקולות שלהם וניתן בקלות להתבלבל, למזלו של הקורא הפרקים של האב הם בפונט איטלי.
אחת הבעיות שלי היא עם סיום הספר. שלוות הנפש שבה הילד מקבל את גורלו פשוט לא סבירה. גם האופן שבו הסיפור מסתיים הזוי. הסוף גרם לי להתלבט קשות אם לתת לספר 3 כוכבים או 4.
יחד עם זאת, אחרי שעוברים את התחלת הספר שהיא קצת מבולגנת, הספר משעשע, מצחיק ובו זמנית עצוב ומכמיר לב. הכתיבה קולחת ונוגעת ללב.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
