שמחתי לראות שכתר הוציאה תרגום חדש לקובץ סיפוריו של אומן הסיפור הקצר או. הנרי.

קובץ כולל 9 סיפורים קצרים שעוסקים בחיים של האנשים הקטנים והפשוטים.

שלושה מהם מבריקים בעיניי :

“כופר על הצ’יף האדום” – מתאר צמד חוטפים, שברגע הזוי אחד של שיקול דעת מוטעה חוטפים את מי שיהפוך לסיוט שלהם.

“זה נשמע טוב: אבל חכו שאספר לכם. היינו אי־שם בדרום, באלבמה — בּיל דריסקוֹל ואני — כשרעיון החטיפה הכה בנו. זה קרה, כמו שבּיל הגדיר בהמשך, “ברגע של התגלות רוחנית זמנית”. אבל את זה גילינו רק בהמשך.”

כבר מתחילת הסיפור, הסופר מצליח להעביר לקורא, באירוניה דקה, את התחושה שמשהו ישתבש. והסיפור רק ילך ויעשה פרוע ומשובש יותר. אני זוכרת כשקראתי את הסיפור, עוד כשיצא בקלאסי- כיס, בכיתי מצחוק. התרגום הנוכחי טוב מאוד, אבל לא משתווה לתרגום של אהרון אמיר, שפשוט שופך מצחוק.

“העלה האחרון” – מתאר את גסיסתה האיטית של בחורה שמאמינה שעם נשירת כל עלי עץ האדר שבחלונה, היא תמות.

“”יש לה סיכוי של כעשרה אחוזים,” אמר, וניער את הכספית במדחום שלו. “והסיכוי הזה תלוי ברצונה לחיות. כשאנשים נעמדים בתור אל הקברן, הם מציבים את כל ספרי הרפואה באור מגוחך. “

בעיניי הסיפור הזה חזק בגלל אקט האלטרואיזם ובגלל כוחה של התקווה.

“כיכרות לחם של מכשפות” – סיפור התאהבותה (המדומה) של האופה, באמן עני ומרוד שמידי יום רוכש אצלה במאפייה 2 כיכרות לחם יבש. הסיפור הזה חזק לא רק בשל מוסר ההשכל שלו שאסור להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, אלא גם בשל העובדה שהדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.

הזדמנות מצויינת להיזכר למי שכבר מכיר, והזדמנות טובה יותר עבור הקוראים הישראלים שאינם מכירים.

הסידרה הקטנה #

דף הסידרה –

הסדרה הקטנה