סיפור העלילה עוסק בקורותיו של אדם שנשתבשה עליו דעתו והוא חושב שסביבתו זוממת לאכול את בשרו.

בסידרת קטעים, המובאים כיומן, הקורא לומד על מצבו ההולך ומחריף של הכותב, כאשר תנועת המטוטלת בין המצבים השפויים למצבים הפסיכוטים שבהם הוא שרוי, הולכת ומתקצרת.

עד כדי כך הוא מוטרף, שהוא רואה בכלב השכנים אות מבשר רע והוא סבור כי גם אחיו הוא בין חורשי רעתו.

הספר מלווה בקטעים כמעט פואטים –

“חושך צלמוות — יום או לילה, אינני יודע. הכלב של משפחת גָ‘או שוב מתחיל לנבוח.
אכזריות של אריה, רכרוכיות של ארנבת, ערמומיות של שועל…“

האנטי קליימקס של הסיפור דווקא מופיע בפיסקה הראשונה של הסיפור, כאשר היומן נימסר למספר ועוד טרם החל לקורא בו, הוא למד כי הכותב הבריא והוא מועמד למשרה ממשלתית.

מאחר והיומן לא מפרש את תהליך ההחלמה, אין לו לקורא אלא לתהות על בריאותה הנפשית ושלמותה הפיזית של אותה ברייה, שסיימה את היומן שלה בקריאה נוגעת ללב ממעמקי טירופו –

“ואולי עוד יש ילדים שמימיהם לא אכלו בשר אדם? הצילו את הילדים…”

לספרון הזה מצורפת הקדמה מאת המחבר, בה הוא מתאר את קורותיו ואת המוטיבציה שלו לכתוב. וכן מצורפת אחרית דבר מאירת עיניים.

ריזרב 10#

דף הסידרה –

ריזרב

דירוג SIVI –

איכות אודיו –