נובלה צנומה ומופתית, עצובה ולטעמי האישית טראגית.

קקינה נשואה לטוטו פרימיצ’ריו, רופא קמצן וגס רוח. הם חיים בניכור ובצמצום רב למרות עיסוקו של הבעל. עיסוקיה הבנאליים והיום יומיים של קקינה מתרכזים בתחזוקת הבית, במאבקים כמעט מוסריים עם העוזרת השתלטנית והחטטנית שלהם ובאירוח חברה לבעלה. יום אחד, מזמין בעלה את המרקיז מארגון לארוחת צהרים שתתרחש בערב.

כשהבעל נרדם אחרי הארוחה הדשנה, המרקיז מפלרטט עם קקינה ומזמין אותה לבקרו ביום שישי.

בן רגע מתהפכים חייה המנומנמים והשגרתיים של קקינה. חייה משתקפים לה במלוא עליבותם והיא מבקשת לפרוץ מהם. מאישה קטנה שעסוקה בקניות וניקיון הבית, היא הופכת לפקעת עצבים אכולת ספקות וחרדות. תלי תילים של מכשלות נערמים בפניה: היא לא מצליחה להירדם בשל המחשבות על הבגדים העלובים שלה. אחרי נסיונות לשפר את מצבה, עומדת בפניה המשימה לצאת לרחוב מבלי שהמשרתת שלה תעקוב אחריה ותלווה אותה. גם איתני הטבע נרתמים לשים בפניה מכשלות והיא לא מוצאת מטריה.

כשהיא כבר יוצאת לדרך, היא פוגשת את חברתה הנואפת והבזבזנית, איזולינה, שמהווה ניגוד כל כך חריף לאופן חייה של קקינה שהדבר גובל באבסורד. הפאניקה מביאה אותה לעבור על פני ביתו של המרקיז מספר פעמים והפחד מהשומר שעומד בפתח משתק אותה. כל נסיונותיה להימלט מהקיום הבנאלי והעגום שלה נתקלים בחומה בצורה.

לטעמי, סיום הנובלה טראגי וצפוי מראש לנוכח האסונות הקטנים שמלווים את קקינה בפריצה שלה אל המציאות האחרת.

טוהר המידות של קקינה אינו תוצאה של בחירה מודעת הוא תוצר של מציאות שנכפית עליה. נובלה עצובה ומקסימה לטעמי.

פטיט #

פטיט

---