לספר הגעתי בעקבות רכישת חלקים מסדרת קלאסי כיס.
לסרו, או לסריו (שם חיבה) מראש נועד לחיי שירות ונוודות.
אביו הביולוגי הוגלה ונהרג כשהצטרף למלחמה במאורים. אמו, כאלמנה חסרת מחסה ובעל, מצאה לבסוף עבודה באכנסיה ושם פגש לסריו את העיוור שלקח אותו כמשרת ומלווה.
חיו של לסריו, לא סגו בשושנים. מעבידו הראשון העיוור, בקמצנותו דאג להאכיל אותו בכמויות בסיסיות, התעמר בו והכה אותו בלי רחם. אבל הוא גם לימד אותו על החיים ודברים שימושיים. מעבידו השני, היה כומר, קמצן אף יותר מהעיוור. כמובן שהכומר לא חסך מעצמו ודאג לסבוא, אבל מלסריו כמעט שלא נשאר זכר, אלא עצמות יבשות. מעבידו השלישי היה נושא כלים, אציל שירד מנכסיו. לסריו מתפתה לבגדיו היפים ולהליכותיו המרשימות, אבל מהפח לפחת במקרה הזה, לא רק לסריו הורעב, אלא גם מעבידו. על מעבידו הרביעי, לסריו לא מפרט הרבה ובוחר להחריש. מעבידו החמישי, סוכן איגרות מחילה, שעשה כל שביכולתו על מנת להתעשר על חשבון הציבור. אומנם לסריו חיי יחסית חיי רווחה אבל המעשים שראה והעוולות הטביעו בו את חותמם.
וכך הלאה, ממשיך לסריו ומספר על מעבידיו השונים.
לסריו הוא אבי אבות הגיבור הפירקסקי. גיבור שלמרות תנאי חיו, הוא שנון ורב קסם. הגיבור הפיקרסקי במקור הוא נווד המתקיים מן היד לפה, מעבודות דחק ומעשי נוכלות על גבול העוני והפשע.
הסיפורים למרות שמשעשעים, הם גם ביקורת חברתית נוקבת על הטפילות והבטלה שפשו בחברה הספרדית. בטלה, עד כדי כך שנושא הכלים, אציל שירד מנכסיו, לא מוכן לקבל שום עבודה, כי כל עבודה תהא מתחת לכבודו, והוא מעדיף לרעוב או לחיות על חסדי משרתו פושט יד.
זוהי גם ביקורת על הכמרים ועל הכנסיה, שבזמן שמציגים חזות צנועה ומתחסדת, מטיפים לחיסכון, לאכילה מדודה ולהתנזרות, אוכלים כחזירים, חיים בסתר חיי נוחות, רודפי בצע ומוכרים לעם ניירות שאמורים להיות שטרי מחילה אבל הם למעשה נועדו להעשיר את הכנסיה ואת סוכניה.
ההתבוננות של לסריו מפתיעה בחדותה ובאה לידי ביטוי במיוחד בסיפורים הראשונים (השלושה הראשונים) שמושקעים יותר. אני ממליצה בחום, לפחות כקדימון לסרוונטס ודון קיחוטה שלו.
חיי לסריו איש טורמס/ אנונימי
הוצאת עם עובד, 1997, 99 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
סידרת קלאסי כיס#
לדף הסידרה –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
