"החתולים חגו סביבך ובחנו אותך בזהירות. לא נתנו בך אמון. לאורך כל התקופה שבה נכנסת ויצאת מהבית הם לא אהבו אותך, ואני חושבת שזה היה הדדי. צריך להתייחס לחיות כמו אל חיות, אמרת לי בערב הראשון, כשהסבנו לשולחן לאכול והם המשיכו לקפוץ על המפה ולדחוף את פניהם לצלחות שלנו. גירשתי אותם. עשיתי את זה כדי שלא אשמע שוב את הקול שלך שהשתנה והפך מרושע…"
(חדר 411, עמ` 91)
"חדר 411" מתאר את סיפור אהבתם של גבר ואישה לכאורה פרטיקולריים אבל בפועל אוניברסלים.
הסיפור מושמע מנקודת מבט של האישה, כשמידי פעם משתרבב לסיפור קולו של הגבר. בעיקר דרך המחוות הגופניות שהיא מתארת. כמו במציאות ומאוד מתאים לתבניות התפקידים המגדריים, נשים אחראיות על הצד המילולי והגברים על הצד הפיזי. בחלק הראשון והאחרון של הספר יש ניסיון לשבור את התבניות האלה, מוצלח יותר ומוצלח פחות בהתאמה.
מדובר בספר טוב, מהודק וחסכני, שבחלק הראשון שלו ריגש אותי, נגע לליבי, דיבר אלי. מצאתי בו משפטים שפשוט לסמן ולהיזכר בהם לעולמים.
ספר שיכל להיות מצויין אלמלאי היומרה שעומדת בבסיסו ומתגלה לקראת סופו בהתבדרות שחותרת תחת ההישגים הנפלאים של הסופרת. בעיה מוכרת וכואבת לכל הדעות.
לקרוא, כן, בטח תקראו. ספר שחלקו נוגע וכולה 157 עמ` וגם הם ברווחים גדולים.
חדר 411 / סימונה ונצ'י
הוצאת כנרת זמורה דביר, 2009, 155 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
