“חדר האוכפים” הוא סיפור חניכה, התבגרות רגשית ומינית של נער בן 17, רגיש והומני שאביו קולונל בדימוס מתאמץ להסיטו לדרך “גברית” ונוקשה שתאפשר לו להתגייס לאקדמיה הצבאית.

הנער, פרגוס, חוזר לביתו בדיוק כשאביו, אליסטר, עומד להינשא לנערה צעירה ששמה סוניה. סוניה בגיל 22 קרובה יותר לגילו של פרגוס אבל גם מנטלית היא קרובה יותר אליו מאשר לאביו. היא מפתחת קשר ריגשי לבן עדין הנפש ולמרות זאת נישאת לאב.

האב מותיר את מלאכת חישולו של הבן בידי הנהג הגברי והמחוספס של המשפחה וזה נפגש עם הנער לקרבות איגרוף בהם פרגוס מגלה את גופו ומיניותו. התיאורים המיניים למרות היותם עדינים ולא בוטים, מאוד ברורים לקורא.

כשהאב וסוניה שבים מירח הדבש מצב הדברים משתנה ומערכות היחסים בבית מתערערות דבר שמוביל לסוף טראגי.

הסיפור כתוב ביד רגישה ועדינה ואין בו בוטות למרות מערכות היחסים המשתלבות. יחד עם זאת הסיום של הספר קירטע מבחינתי וחבל.

הסופר מצטיין בתיאור קווי האופי הדומיננטים והאגרסיבים של האב מול קווי האופי הרכים והפשרניים של הבן שמצליח בו זמנית למשוך לצידו הן את סוניה והן את הנהג.

משולש שווה שוקיים שנוצר כשהאב משקיף עליו מבחוץ מעניין כשלעצמו, כאשר הסופר שם דגש על התחרות הסמויה בין הגברי (האב) והנשי (הבן), אבל לא מספיק בכדי להביא את הספר לסיום חזק. אולי זה גם נובע ממבנה העלילה שהשיא שלה נמצא פרק לפני הסוף , כך שסיום הספר נותר תלוש במידת מה.

אהבתי את הכתיבה ואת העובדה שהספר כולל רבדים רבים להתעמק בהם כמו: יחסי אב ובן, יחסים בין מעמדות חברתיים, גבריות מול נשיות ועוד.