For English review, please scroll down.
(או: כשהחיילים הגרמניים הופכים מ"אויב" לדמויות חיות וכואבות)
"הקצין הפרוסי וסיפורים אחרים" הוא קובץ סיפורים קצרים מוקדמים של ד.ה. לורנס, שפורסם בשנת 1914 – רגע לפני שמלחמת העולם הראשונה מיסגרה את הספרות הבריטית בתוך מסגרות פטריוטיות ופשטניות. מלחמה טוטאלית, עם קריאות לגיוס המוני ולמאבק “צודק” נגד האויב הגרמני, הפכה את הספרות – כמו את כל השיח הציבורי והתרבותי – למכשיר תעמולה. כל חריגה מהקונצנזוס נחשבה כבגידה.
בתוך המערך הזה, שבו כל חריגה נראתה כמסוכנת, מגיע לורנס ומציע משהו אחר לגמרי. אלה סיפורים שכמעט חתרניים בתפיסה שהם מציעים לקורא: סיפורים על חיילים גרמניים – לא בריטים; על הדיכוי והפחד שלהם – ולא על “הצדק” של הבריטים. הוא מסרב להפוך את הגרמנים לקריקטורה של רוע. במקום זאת, הוא מביט לאויב בלבן של העין, מביט בחייל הגרמני ורואה בו אדם.
שני הסיפורים הראשונים בקובץ, "הקצין הפרוסי" ו"קוץ בבשר", בולטים במיוחד: ב"הקצין הפרוסי", הקפטן הגרמני – אדם קר ומדכא – מתעלל במשרת שלו עד לנקודת רתיחה אלימה וטרגית. ב"קוץ בבשר", חייל גרמני עריק בורח מהאלימות של מפקדיו ומהלחץ הבלתי אפשרי של המלחמה – סיפורים שמראים שהמלחמה היא לא רק גן עדן שבו נולדים גיבורים, אלא גם גיהינום נפשי שבו גם “האויב” הוא קורבן.
בהמשך הקובץ, לורנס מעביר את המאבק הפנימי הזה אל החזיתות החברתיות:
ב"הגרב הלבנה", אלסי ויסטון נכנעת לאלימותו של בעלה, שמנסה להרחיק אותה מהמאהב שלה.
וב"בנות הכומר", לואיזה לינדלי בורחת מהתכתיבים החברתיים ונאלצת להגר עם אהובה, אלפרד דוראנט – כי בחברה של לורנס, החופש תמיד בא עם מחיר כבד.
הטרגדיה, היא שבסוף אין מנוס מהחיבוק החונק של הקהילה: בין אם זה נגמר במוות פיזי – כמו ב"הקצין הפרוסי" – או בחיים של גלות ובדידות. האלימות היא לא רק בשדות הקרב, היא נוכחת גם בארוחות הערב המשפחתיות וביחסי המעמדות.
אולי משום שמדובר באוסף מוקדם יחסית, התחושה היא של תרגיל סגנוני ולא של חוויית קריאה שלמה. השפה של לורנס עשירה ואינטנסיבית, אבל גם מתישה. הוא מכריח את הקורא להביט בפצעים – ולא להוריד מהם את העיניים.
הקובץ הזה יעניין בעיקר את מי שרוצה לעקוב אחרי ההתפתחות של לורנס: לראות איך כבר בשלב מוקדם הוא זיהה את הכוח ההרסני של חברה שלא יודעת להכיל את השונה ואת המחירים שכולם משלמים על כך.
לסיכום, "הקצין הפרוסי וסיפורים אחרים" הוא מסמך ספרותי חשוב – אבל לא בהכרח חוויה סוחפת. יש בו רגעים נוקבים, אבל גם קטעים שהם הד חלש לנושאים שהיו צריכים להכות חזק יותר.
הקצין הפרוסי/ ד. ה. לורנס
הוצאת אפרסמון, 2020, 326 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
(Or: When German Soldiers Become More Than the Enemy – They Become Human)
"The Prussian Officer and Other Stories" is a short story collection by D.H. Lawrence, published in 1914, just before World War I shut British literature into patriotic and simplistic frameworks. A total war, with calls for mass enlistment and a “righteous” struggle against the German enemy, turned literature, like all public and cultural discourse, into a propaganda tool. Any deviation from the consensus was considered a betrayal.
Lawrence offers something entirely different within this climate, where any departure from the norm was suspect. These stories are almost subversive in what they show the reader: stories about German soldiers, not British; about their fear and oppression, not about Britain’s “justice.” Lawrence refuses to turn the Germans into caricatures of evil. Instead, he looks the enemy straight in the eye – and sees a human being.
The first two stories in the collection, “The Prussian Officer” and “A Thorn in the Flesh,” are especially striking. In “The Prussian Officer,” a cold and domineering captain abuses his orderly until their relationship explodes in violent tragedy. In “A Thorn in the Flesh,” a German soldier deserts his army to escape the cruelty of his superiors and the impossible pressures of war – a story that shows war not as a garden where heroes bloom, but as a mental hell where even “the enemy” is a victim.
Lawrence carries this inner struggle into the home front as well:
In “The White Stocking,” Elsie Weston submits to the violence of her husband, who tries to separate her from her lover.
In “Daughters of the Vicar,” Louisa Lindley flees social conventions. She is forced to emigrate to Canada with her lover, Alfred Durant – because in Lawrence’s world, freedom always comes at a heavy price.
As Lawrence shows, the real tragedy is that, in the end, there is no escape from the community’s suffocating embrace, whether it ends in physical death—as in “The Prussian Officer”—or in a life of exile and loneliness. Violence isn’t only on the battlefield; it sits at family dinners and in class divides.
Perhaps because it’s an early collection, the stories sometimes feel more like stylistic exercises than a fully formed emotional journey. Lawrence’s language is rich and intense, but also exhausting. He forces the reader to look at the wounds – and not look away.
This collection will interest those who want to follow Lawrence’s development and see how, even early on, he saw the destructive power of a society that can’t tolerate what’s different, and the price paid by those who defy consensus.
In short, "The Prussian Officer and Other Stories" is an important literary document but not necessarily a captivating experience. It has searing moments but also passages that feel like a faint echo of the powerful themes it aims to express.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
