ספק אם וסבולוד גרשין היה מוכר לקורא הישראלי לפני שהוצאת תשע נשמות פירסמה את המקבץ הזה. הוא בעיקר היה ידוע בסוף המאה ה- 19 ומוערך בקרב הרוסים. הוצאת תשע נשמות, שמתמחה בעיקר בספרות איזוטרית או נשכחת דרום אמריקאית ואירופאית, החזירה אותו לחיים וחשפה את הסופר לקורא הישראלי בארבעה סיפורים מתוך כ- 20 שפירסם בחייו הקצרים.

הסיפור החזק בקובץ ועל שמו נקרא הספר, “הפרח האדום”, מתאר את מעלליו של אדם מעורער בנפשו שאושפז במתקן לחולי נפש. לאורך הסיפור מצבו של החולה הולך ומתערער וגרשין אינו חוסך מהקורא את פרטי ההתדרדרות הזו. החולה מבקש לשחרר את האנושות מהרוע שלפי מוחו המעוות שוכן בשלושה פרגים הגדלים בגינת בית החולים.

החולה שרואה את עצמו כמשחרר וגואל האנושות יוצא במלחמת קודש אחרונה להשמיד את הפרחים. גרושין מתאר את מאבקו ההירואי לפרוץ את כלאו בו בזמן שעולמו הפנימי המסוכסך של החולה מטיל עליו הזיות שונות ומשונות המגבירות את חרדתו. עם התקדמות הסיפור, גוברת האובססיה שלו להגיע לפרחים וכך גם הדיבור הפנימי שמניע אותו לבצע דברים שהסביבה לא יכולה לתפוס ולעזור לו.

בהתחשב בביוגרפיה של גרשין, שעצמו סבל מהתערערות הנפש היה מאושפז והתאבד בקפיצה לפיר מדרגות, המימד הסובייקטיבי מעמיק ומשרה צער גדול יותר.

הסיפורים האחרים בקובץ טובים, אבל לא מגיעים לרמה של הסיפור “הפרח האדום” שהמשכתי לחשוב עליו זמן רב לאחר שסיימתי אותו.

לדעתי, מבין ארבעת הספרים בסידרת אוצרות מופת, הקובץ “הפרח האדום” הוא הטוב ביותר והשאיר עליי רושם עמוק. מפתיע, שדווקא סופר לא מוכר, שטרם תורגם לעברית, הפך לגולת הכותרת של הסידרה הזו.

אוצרות מופת #

דף הסידרה –

סידרת אוצרות מופת