לסיפורי ירושות וצוואות ישנו פוטנציאל אדיר בגלל הנפיצות של האירועים והיחסים שסובבים אותן . אין לי ספק שהסופרת שכתבה את “הירושה” מיקסמה את שניהם בכדי להפיק את מלוא הפוטנציאל מעלילת הספר.

עלילת הספר מאוד הזכירה לי את “התיקונים” מאת ג’ונתן פראנזן- משפחה אמריקאית ממוצעת: האב נפטר והותיר לילדיו קרן שהם מכנים “ירושה” אותה הם יקבלו כשהבת הצעירה, מלודי, תגיע לגיל 40 וזה יקרה בפברואר בשנה הבאה.

אין להם שמץ של מושג כמה כסף יש בקרן הזו אבל הם כולם צריכים אותה כאויר לנשימה בכדי להתמודד עם הבעיות הכלכליות שלהם.

אלא שבדרך אל העושר ובמיוחד אל העושר ישנן מספר מהמורות, ובעיקר מהמורה משמעותית ענקית שחייבים לגשר עליה והיא ההסתבכות האחרונה של אחיהם הבכור, ליאו, שהובילה לכך שהוא נשלח למוסד גמילה לפרק זמן שיעלים אותו מעיניי הציבור.

ועתה ליאו חזר לעיר ושלושת אחיו ממתינים לו בכדי לגבש פתרון שמהותו הבסיסית היא- אתה מעניין אותנו כקליפת השום, יש לנו את הבעיות שלנו תעביר לנו את הכסף. תפתור את הבעיה ומבחינתנו תתפגר.

אבל ליאו, המקסים וקצת שרלטן מבין מהר מאוד מה מצופה ממנו לעשות והוא לא מאכזב.

מאוד נהנתי מהקריאה בספר. הפרקים נעים בין זוויות הראיה של בני המשפחה שלא מוכנים לוותר על החלומות שלהם גם במחירים אישיים קשים.

כשהעתיד הורוד נצבע גוונים של אפור ואז שחור, הם כולם מבינים שהם הגיעו לנקדת הכרעה.

כתוב בשנינות ובפשטות ישירה.