ספר טורד מנוחה המתאר את סיפורה של אם שבנה התינוק נעלם.

לפני 18 שנים נכנסה כצ’לה לחנות ברחוב ביאליק לרכוש אוברול לתינוק הקטן שלה שהיה בן 3 חודשים וגילתה שהתינוק שלה נעלם.

היא הואשמה ברצח אולם יצאה זכאית במשפט ומאז היא חייה בדימדומים של האירוע הטראגי והקשה הזה.

כצ’לה, מתנתקת ממשפחתה, מבעלה, אחיה, חברותיה ונותרת בקשר רק עם דודתה. שנים לאחר האירוע, קורים שני דברים במקביל: אחיה, אורי מת ונער בהיר שתווי פניו מזכירים את הגרוש שלה, מופיע בחלון חנות באותו הרחוב בו נעלם התינוק.

הספר הוא מסע אל תחתית בור האפלה והכאב. הוא מסע אל גילויים שלא עושים חסדים. אני כמעט מתפתה לכתוב הוא מסע אל הרוע האנושי, צרות העין, הקינאה ויצר ההשמדה והשליש האחרון של הספר מזעזע ברמות קשות.

כצל’ה היא דמות מוזרה. מאז האירוע זיכרונה מתעתע בה. היא מכורה לכדורים פסיכיאטרים שונים, היא מטופלת פסיכולוגית ופסיכיאטרית והיא לא סומכת על עצמה ועל הזיכרון שלה.

היא רושמת במחברת אירועים בכדי שאם ישאלו אותה היא תזכור מה בדיוק קרה. כשהאמת כל כך חמקמקה וכל הסובבים אותך מערערים את תפיסת המציאות שלך, אין לך ברירה אלה לחקוק את האירועים והאמת שלך בנייר.

גם הדמויות הסובבות אותה, מוזרות עד הזויות. הן נרקמות ומתפוררות נגד עיניי הקורא ועוברות שינוי מזעזע. לא ריחמתי אפילו על אחת מהן.

ספר מצויין אוחז בלב וחונק בגרון.