אוסקר הוא חתול שחי בבית אבות "סטיר" המתמחה במתן שירותי הוספיס לזקנים הסובלים משטיון (אלצהיימר הוא אחד מהסוגים של שטיון). לאוסקר יש יכולת מיוחדת לזהות את דיירי הבית העומדים למות ושעות לפני שהם נפטרים, הוא מופיע בחדרם ומלווה את הדיירים ואת בני משפחותיהם בשעות האחרונות.
ד"ר דיויד דוזה, מתאר בסיפרו חלק מהמקרים אותם ליווה אוסקר, את הקשיים של בני המשפחה בהתמודד עם מחלת השטיון והתסמינים שלה בשלבים מוקדמים והמאוחרים, את ההתמודדות עם השינוי שחל בחולים, אובדן הזיכרונות והאדם שחולה במחלה הזו, התקופה שלפני המוות והמוות עצמו. הוא גם מנסה להתחקות אחר הפלא הזה שיבכולותיו של אוסקר "לנבא" את המוות של אותם חולים.
הספר כתוב בשפה פשוטה, קולחת והמקרים המתוארים בו מרגשים ונוגעים ללב. יש בו אספקטים מרתקים על המח, הזיכרון והאופן שבו הם עובדים.
שני מקרים במיוחד נגעו לליבי: המקרה של רות רובינשטיין, שהיא ובעלה היו ניצולי שואה ושרדו את הזוועות של מחנות ההשמדה, אך לא שרדו את המלחמה במחלת השיטיון שבה לקתה רות.
מקרה אחר שממש העלה דמעות בעניי, הוא המקרה של אייריס דאנקן. נכון יותר הסיפור של בנה ג'ורג'.
אחד מהספרים הטובים שיצא לי לקרוא בתקופה האחרונה והוא מומלץ בחום.
בקישור הבא מYNET תוכלו לקרוא ראיון עם ד"ר דוזה –http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4098860,00.html
ביקור חולים עם אוסקר/ דייוויד דוזה
הוצאת מטר, 2007, 240 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
