אחרי “עיסקת הדוכסית” שבעיניי היה פושר, היו לי תקוות לגבי הספר הזה. אני מחבבת את הפרסונות שעומדות מאחורי הוצאת “ספרים בעלמא”, ועוקבת אחריהן בפייסבוק. לכן כל כך רציתי לאהוב את הספר הזה והתאכזבתי. 

מטילדה היא ציירת שעוסקת בשיחזור והעתקת ציורים. היא גדלה במשפחה שמנהלת גלריה לאמנות במשך שנים ועתה לאחר שאביה נפטר, היא חייה עם אימה, אחותה, בת אחותה ולפעמים הגרוש של אחותה מסתובב שם.

בצעירותה, כאשר המשפחה היתה שקועה בצרות כלכליות, אביה,  מכר מספר ציורים שעליהם חתמה בשם בדוי, כיצירות אמנות ועתה כשהיא משלמת את חובות משפחתה, היא מנסה לאתר את הציורים ולהחזירם לרשותה.

דייבי, הוא גנב שחזר למוטב. אבל דווקא כשהחיים שלו עולים על המסלול הנכון, מנהל הכספים שלו מרוקן את חשבונו ומעביר את כל הכספים שצבר לידי קליאה לואיס, האקסית המטורפת שלו.

דייבי יוצא להשיב את כספו ומטילדה יוצאת להשיב את אחד הציורים שלה ושניהם נפגשים בארון של קליאה.

הספר הזה יכל להיות משהו אחר. אבל הוא לא.

לצערי העדר עריכה, עלילה חלשה שלא יכולה להחזיק ספר שלם, ויותר מידי דמויות עם כינויים שלא עזרו לסיפור להגיע לשום מקום ורק הקשו על הקורא, הפכו אותו לבלתי קריא מבחינתי.

גם ההומור לא משובח ולא מצחיק ואפילו שהאודיו שסיפקו עברית היה טוב מאוד, עדין מבחינתי הספר לא היה מוצלח בכלל.