אלמה מאטר, היא סיפורה של אובססיה אכזרית והרסנית שבה לקה סטודנט למתמטיקה בטכניון. האובססיה הזו הרסה את חייו והותירה אותו מרוקן מיעוד ומהות.

הסיפור מסופר בגוף ראשון מפיו של הסטודנט, נימרוד שהחל ללמוד בפקולטה למתמטיקה בגלל שאהב את המקצוע ומאחר שהוחדר בו מאז שהיה צעיר שהוא טוב במקצוע. ואכן בתחילה נראה שאכן לאחר חבלי קליטה, הוא משתלב במארג האקדמי ומצליח להתקדם בתואר הראשון.

אבל אז, הוא פוגש בדוקטור יערה ברקאי. בתחילה הקשר נראה פשוט: היא מרצה, הוא סטודנט. אבל ככל שהסיפור מתקדם, פני הדברים מאפילים ככל שהוא שוקע יותר לתוך עולם המתמטיקה ובאובססיה שלו כלפי יערה.

היא מצידה עושה מאמץ לתמוך בו ולפתוח לפניו אופקים אקדמאים. הוא מצידו שוקע בהתאהבות חסרת סיכוי ותוחלת שמעבירה אותו על דעתו. עד שביום קבלת תעודת התואר שלו, יערה מתאבדת מבניין הפקולטה – זה לא ספויילר, כך מתחיל הספר.

את העשור הבא לחייו יבזבז נימרוד בניסיון להבין מדוע התאבדה יערה ובמקביל בניסיונות כושלים לסיים את הדוקטורט שלו במתמטיקה. הוא הופך מיזנתרופ ונסגר בקונכיה שלו מבלי שתהיה לו היכולת ליצור קשר אנושי מייטיב וחם.

הסיפור, שנמסר מפיו של נימרוד, הופך לרכבת הרים שנדמה שרק יורדת במדרון בתאוצה הולכת וגוברת. עד סיום הספר, שבו הרכבת מגיעה לעצירה בבלימה מסחררת. יש לציין שהסיום של הספר איכזב אותי והוא גם לא ברור.

הספר כתוב היטב והעלילה מעניינת אף על פי שיש בה בדיחות פנימיות ולא מובנות של מתמטיקאים. למרות זאת זה לא פוגם במרקם ובתחושה שהסיפור מעביר.

העלילה נכתבת בכישרון וברור שמדובר בסופר שמתארת את העולם שהיא מכירה. את המאבקים האקדמים. את המעמדות בתוך העולם הזה ואת הבועה שמתנפצת לתוך מציאות.

אין ספק שאקרא גם את הספר הבא שהיא תפרסם.