ז’אק שובירה, מחבר הנובלה העדינה הזו, נולד בשנת 1915, בשנה בה נהרג אביו בחזית, במלחמת העולם הראשונה.

הוא, אימו ואחיו בן ה 10 עברו לבית סבתו וסבו. אימו השקועה באבלה וסבתו הקשוחה אינן ממלאות את החסך הרגשי העצום בז’אק הקטן. הוא כמהה לרגש, לשליטה שאיבד בחיו ואותה הוא מוצא באליזה, המשרתת החדשה של סבתו.

אליזה הצעירה, מלבבת ונעתרת לז’אק הקטן. היא מתייחסת אליו כאח צעיר, אולם הוא שתהליך ההפרדה מאימו לא הסתיים והאובססיה לשליטה בנשים שבחיו מניעה את פעולותיו, אינו מבין את ההבדל ביחס שבין אוהבים בוגרים לאהבה אימהית ומנסה לחצות את הגבולות הפיזיים והרגשיים שלה בכל הזדמנות.

האם, בהתנהגות שלה, מייצרת אצל הילד בן ה 6 תסביכים אדיפליים שתלטניים : השינה המשותפת, העיסוי של השד כמעין בובה. כל תהליך גיבוש הזהות של הילד מקבל עיוות בחלק הראשון של הנובלה.

ויום אחד ז’אק הקטן חוצה את הגבול של אליזה והדברים לא ישובו להיות כבעבר.

אליזה הוא סיפור אוטוביוגרפי שמתחיל בילדותו של ז’אק. מרגע הגעתה של אליזה לבית הכפר של סבתו, ז’אק מגלה את המיניות שגלומה באליזה, אבל הגילוי הזה, הוא גילוי של מיניות ילדותית. הוא טובע באובססיה השתלטנית והילדותית של ז’אק כלפי אליזה וכלפי אימו.

ז’אק נדון לאכזבה מרה כשהמציאות של הבוגרים טופחת על פניו: אליזה מתחתנת ועוזבת את בית סבתו והוא נדון לצאת ללימודים בבית הספר שבעיר. זהו לא סוף הנובלה הקצרה הזו ולא אספיילר את סופה.

יש משהו מאוד עדין באופן שבו הסופר מתאר את אובדן התמימות והאכזבה.

פטיט #

פטיט

---